מתי אני הכי אוהב לקרוא? כל הזמן. איפה? בכל מקום.

אני מה שמוגדר בספרות המקצועית 'תולעת ספרים'. אבל הארד-קור. בכל רגע נתון יש לידי ספר. אני קורא על הספה, במיטה, בשדרה, בקפה, בבר, בתור לבנק, בתור לרופא, בגינה. בכל מקום חוץ מבים. לא הולך לים. לא אוהב. מלא חול.

כשהייתי ילד, היה לי מנוי לספריה ליד הבית. הייתי לוקח ספר ומתחיל לקרוא אותו כבר בדרך הביתה. תוך כדי הליכה עם הראש תקוע עמוק בתוך הספר, כשאני בכלל לא מסתכל על הדרך. עד היום אני עושה את זה לפעמים. כשאני מטייל עם הכלב אני מנצל כל שנייה שהוא עוצר לרחרח כדי לגנוב עוד כמה משפטים. כבר קרה לי שעמדתי וקראתי באמצע הרחוב, הכלב כבר מזמן סיים את ענייניו, ואני לא שם לב לעולם. עומד כמו פסל וקורא.

אחד המקומות היותר המוזרים שאני קורא בו הוא המכונית שלי. בעבודה שלי אני נוסע המון ממקום למקום ובכל עצירה שיש לי אני קורא. מצאתי חנייה, אני קורא כמה דקות, יוצא לעבוד, מסיים, חוזר לאוטו, קורא עוד כמה דקות ויוצא לדרך. הספר מונח פתוח על המושב לידי, והופ- רמזור אדום. הממ… זה נראה כמו זמן טוב לקרוא עוד כמה מילים. מה זה? צפירות? כנראה שהתחלף הרמזור. הספר חוזר למקום שלו על המושב ואני ממשיך בדרכי.

להירדם עם ספר בשבילי זה אחד התענוגות הכי גדולים. אין כמו לקרוא עד שהעיניים נעצמות. ואז לפקוח אותן ולקרוא עוד קצת עד שהשינה משיגה אותך סופית. גם אם אני ממש מותש ויודע שלא אצליח אפילו לפתוח את הספר אני לוקח אותו איתי למיטה. לפעמים נראה לי שאני הולך לישון עם ספר כמו שאחרים הולכים לישון עם דובי.

טוב. שרפתי מספיק זמן.

אני חוזר לספר שלי