ביקורות ספרים
“כאן ועכשיו”: פול אוסטר וג’. מ. קוטזי מתחרים למי יש יותר גדול (פורסם ב”וואלה” 19.10.2014)
מעריציהם של שני המטאורים הספרותיים של המאה העשרים היו שמחים להציץ לתוך מוחם של אוסטר וקוטזי, אבל במקום זאת הם יקבלו מופע טרחנות ושביעות רצון עצמית שלהם
דקלה קידר מחטטת באומץ בנקודות הכי כאובות של פרידה והתרסקות האהבה (פורסם ב”וואלה” 28.9.2014)
ב”בתים של אחרים” לא תמצאו קתרזיס או קריאה שהיא “פיל גוד”, אבל כן תמצאו התייחסות כנה, אמיתית ואפילו חשובה לשבר יומיומי שקורה לכולם. וכמה שזה לא בנאלי כשזה הופך לאישי
האזנה נעימה – סוכן לכוכבים הוא ספר שלא תרצו להפסיק להאזין לו
המבקר יוצא לרגע מאזור הנוחות שלו כדי לכתוב על ספר השמע הכי מרענן שהוא שמע השנה.
“אהבה ואוצרות אחרים”: אם אין מה לומר – לא חובה לכתוב על השואה (פורסם ב”וואלה” 6.8.2014)
איילת ולדמן יודעת מה הקהל אוהב ועושה הכל כדי שהוא יקבל את זה. אבל מחיר הפופולאריות עולה לה במחיר העומק, וכשהיא מגיעה לכתוב על השואה, יוצא לה אינדיאנה ג’ונס פוגש את רשימת שינדלר
תחנה אחת-עשרה – סוף העולם מעולם לא היה יפה יותר
בספרה הרביעי – תחנה אחת-עשרה – אמילי סנט ג’ון מנדל מצליחה לפרוץ את גבולות הז’אנר וליצור ספר יפהפה שגם מי שלאו דווקא מתחברים למדע בדיוני יוכלו ליהנות ממנו
גברת ורבורג – כל מה שאפשר היה לקוות לו, ועוד (פורסם ב”וואלה” 21.7.2014)
“גברת ורבורג” של עירית לינור מזכיר על דרך ההיפוך דווקא את “שירת הסירנה” ולא רק בגלל הטילים שעפים לכיוון תל אביב. הגיבורה הנשית שלה אמנם השתנתה, אבל היא עדיין סוחפת ומקסימה
קרוב וטוב: “המדריך לימים הקרובים”: ספר ישראלי קולח, מהנה ומשכנע (פורסם ב”וואלה” 9.7.2014)
כמו בספרו הקודם והמפתיע, גם הפעם מצליח יואב בלום לייצר עלילה פנטסטית וסוחפת שאין לה ולישראליות כמעט דבר במשותף. אולי אין בו המצאות גדולות, אבל המכלול יוצא דופן ומוצלח
עשרת הספרים המפחידים בכל הזמנים
עשרה ספרים שיגרמו לכם לזעוק מפחד ולהתחבא מתחת לשמיכה. לא לבעלי לב חלש ובטח שלא לקרוא בליל ירח מלא.
“אלופי התמימות”: ספר שרוצה שתתפעלו ממנו, ועושה יותר מדי לשם כך (פורסם ב”וואלה” 23.6.2014)
“אלופי התמימות” הוא ספר לא סטנדרטי שרוצה להזדחל אל מתחת לעורו של הקורא ולשנות אותו. הבעיה היא שלצורך כך הוא מעמיס ומסתבך ומתפזר ובעיקר מחמיץ את עצמו ואת הקהל שלו
אם אין אני לי: “אני ליאונה” – עם קצת ביקורת חריפה יכול היה להיות יותר מספר בנות (פורסם ב”וואלה” 19.6.2014)
גיל הראבן יודעת לספר סיפור באופן מרתק, ו”אני ליאונה” לא שונה בכך מספריה הקודמים והרבים. אבל ב”אני ליאונה” חסרה אמירה ברורה וחדה יותר באשר לחברות אותן היא מתארת
