עם דמויות לא אמינות ועלילה לא יציבה, 'בליץ' של קן ברואן לא מצליח אפילו להתקרב למטרה, שלא לדבר על לפגוע בה.

בניגוד למובטח בגב הספר, 'מכאן אני ממשיך' לא מצחיק עד דמעות. הדמעות אכן הגיעו, אבל דווקא ברגעים היותר כואבים של הספר.

יש שתי בעיות עיקריות בספרי מתח. הראשונה – יש המון זבל שם בחוץ. השנייה – גם אם הספר גרוע, אתם תקראו אותו עד סופו כדי לדעת איך הוא נגמר. ספר מתח טוב, לעומת זאת, יכול להוביל את הקורא לחוויה שאין שני לה.

הביקורת הנוקבת שמסתתרת עמוק בתוך 'גוף שני יחיד' לא חוסכת שבטה מהחברה הישראלית על שלל גוניה, אך עושה זאת בעדינות כזו, שהקורא לא מודע אליה עד הרגע האחרון.

למרות העלילה הצפויה יחסית והדמויות חסרות העומק, שגיאות קטנות מצליח לסחוף את הקורא לעולם של סודות ושקרים.

מתחת לחזות החיצונית השיכורה מסתתרת בספר 'מוסקבה פטושקי' ביקורת קשה על המשטר והחברה הסובייטית של שנות השישים של המאה העשרים.

המבקר מתמרמר על 'שם הרוח' שמשנה את השקפתו על ספרי פנטזיה מקצה אל קצה ומשאיר אותו עם טעם של עוד.

למרות הקונספט השחוק, הספר הפותח את טרילוגיית משחקי הרעב מצליח להיות מרתק ומרענן בדרכו המיוחדת שלו, לא מעט בזכות הגיבורה שובת הלב שלו.

למרות כתיבתו הילדותית משהו, לבד בברלין מצליח להעביר את סיפורו הפחות מוכר של העם הגרמני באחת מהתקופות האפלות של ההיסטוריה.

ברוקלין היתומה הוא עוד אחד מספרי המתח האלה בהם לכולם יש משהו להסתיר וכולם דופקים את כולם, אבל הוא גם הרבה מעבר לזה.

דייב בארי יעשה הכל כדי לסחוט מהקוראים שלו בדל חיוך. לו רק היה מתאמץ פחות הוא היה יכול אולי להצליח במשימתו. וכל זה רק כדי לגלות שיפן היא לא אמריקה.

עם אהבה גדולה למילה העברית ועם נטייה מבורכת להיסחף עם זרם המילים, מביא מאיר שלו את סיפורה של ההתיישבות בעמק יזרעאל ואת המיתולוגיה שהתלוותה לה.