לכבוד ליל כל הקדושים (האלווין בלעז), שמשום מה אנחנו מתעקשים לא לחגוג בארץ (יסלח לי ויזתא, אבל פורים לא רואה את האלווין ממטר. כאילו, בחייך, לחבוש כובע פלסטיק ממקס סטוק ולשתות עד דלא ידע לעומת הפיכת הבית למאורת שדים מטורללת, שנינו יודעים איזה חגיגה מנצחת כאן. ובאופן מפתיע, לאו דווקא זאת שמערבת כמויות בלתי נגמרות של יין פטישים), החלטתי לרכז עבורכם את עשרת הספרים המפחידים ביותר בכל הזמנים.
אז אחרי שסיכמנו את העניין הזה, בואו נתחיל עם זה שההצהרה שבכותרת מוטעית. בעיקר בגלל שלא קראתי את כל הספרים בכל הזמנים, כך שאין לי איך לשפוט. אז אני מניח שאפשר לשנות את השם של הרשימה הזו ל"עשרת הספרים שהכי הפחידו אותי בכל הזמנים". מה שגם לא יהיה מדויק, בגלל שמיד כשחשבתי לכתוב רשימה שכזאת החלטתי לא להכניס אליה יותר מספר אחד של אותו סופר, בעיקר כדי שהיא לא תורכב אך ורק מספרי סטיבן קינג. בקיצור, אחרי שסיכמנו את כל הנקודות האלה, הנה עשרת הספרים שהכי הפחידו אותי בכל הזמנים ולא מורכבת רק מספרי סטיבן קינג:
10. The Fireman – ג'ו היל
נכון, אמרתי שיהיה כאן רק ספר אחד של סטיבן קינג, אבל לא אמרתי שלא יהיה כאן אף ספר של הבן שלו. למען האמת, זה הספר היחיד שלו שקראתי, והוא הלחיץ אותי כהוגן, והשמועות אומרות שהוא לא הספר המפחיד ביותר של היל. הספר (שלא תורגם עדיין לעברית) מתאר עולם בו מגפה של מחלה שזוכה לכינוי "קשקשי דרקון" תוקפת חלק ניכר מהאנושות, כשבשיאה היא גורמת למי שנושא אותה לבעור למוות, מה שמוביל לכך שחלק גדול מכדור הארץ עולה בלהבות. אבל זה לא מה שמלחיץ בספר הזה, כי הרי כולנו יודעים שלא חשוב מה מחכה שם בחוץ, מה שאתם צריכים באמת לפחד ממנו הוא הזולת.
9. המארג – קלייב בארקר
בתור מי שהוציא תחת ידיו את סרט האימה "מעורר השאול" וכתב את הסיפורים שהפכו מאוחר יותר לסדרת הסרטים "קנדימן", אף אחד לא אמור להיות מופתע מכך שיש ברשימה הזאת לפחות ספר אחד של קלייב בארקר. המארג, שאמור בכלל להיות פנטזיה, שואב את ההשראה שלו בין היתר מלאבקראפט, מה שמיד נותן לו מקום של כבוד ברשימה, בעיקר בגלל התחושה הטורדנית שמזדחלת במורד צווארו של הקורא המסכן שנופל חלל תחת ידיו של הסופר.
8. קורליין – ניל גיימן
מה זאת אומרת? אתם עשויים לשאול. איך הכנסת ספר ילדים לרשימת עשרת הספרים המפחידים של כל הזמנים? אוה, אז אני ממש שמח ששאלתם, בגלל שהספר הזה הצליח להטריד אותי יותר מהרבה מאוד ספרי אימה קלאסיים שקראתי במהלך החיים שלי, ולפי שיחות שניהלתי עם אדם אחד או שניים אני לא היחיד בסירה המתנדנדת הזאת. משהו בספר הזה מצליח לטרוד את מנוחתם של מבוגרים, בעוד שהילדים שקוראים אותו (או מאזינים לו) מצליחים לעבור אותו בשלווה יתרה.
7. אלימות בלי חשבון – ג'ק וומאק
אוקי, אנחנו גולשים כאן קצת למחוזות הספרות הספקולטיבית, אבל מדובר באחד הספרים הכי מלחיצים שקראתי מימי, בעיקר בגלל הריאליזם שבו. הספר (שנקרא במקור Random Acts of Senseless Violence) מלווה את ארצות הברית בתקופה של התפרקות הציוויליזציה והפיכתה לתוהו ובוהו אלים. מה שהופך את הספר לנורא יותר, הוא הדרך בה ההתפרקות הזו מתוארת דרך עיניה של גיבורת הספר בת ה- 12, שמתארת בין היתר את ההתדרדרות ההדרגתית של המשפחה שלה, בת מעמד הביניים הנמוך, מהבועה המוגנת בה היא חיה לעולם של מציאות קשה ואלימה.
6. בעל זבוב – ויליאם גולדינג
אם גיהינום הוא הזולת, אז האמא של הגיהינום הוא זולת שמורכב מילדים שתקועים על אי בודד ללא השגחת מבוגרים ומקימים שם חברה אכזרית שמציבה מראה מפוקחת ומטרידה של העולם שאנחנו חיים בו.
5. ההיסטוריונית – אליזבת קוסטובה
כשדרקולה של בראם סטוקר פורסם לראשונה הוא היה אחד הספרים הכי מפחידים שיכולם לקרוא. אבל הזמנים השתנו, ומי שינסה להפחיד את עצמו בין דפיו של רומן המכתבים מסוף המאה ה-19, ימצא את עצמו מפהק מדי פעם ומובך בפעמים אחרות. כי מה לעשות, יש דברים שלא עובדים במבחן הזמן. אבל רשימה שכזאת לא יכולה להתקיים בלי ספרי ערפדים (המפלצת האהובה עלי) אז הנה ספר שיוכל לטרוד את מנוחתכם, ועדיין לשמור מעט על אווירה רומן המכתבים של סטוקר, אבל לעשות את זה בצורה חכמה והדרגתית ששואבת את הקורא עמוק אל תוך הסיפור לפני שהוא מבין מה קרה לו.
4. הנערה עם כל המתנות – מ. ר. קרי
לפעמים אין דרך לפתור את עניין הספוילר בדרך נעימה, ובאמת שהייתי רוצה לא לספר לכם בכלל על מה הספר הזה, אבל בגלל שמהר מאוד אל תוך הסיפור מבינים במה מדובר, ובגלל שעניין הגילוי כאן הוא לא החלק החשוב באמת בספר הזה, אני חושב שעדיף שנעשה את זה כמו שמורידים פלסטר. מהר וכואב. זומבים. מדובר בספר זומבים. ואתם יודעים איך אנחנו יכולים לדעת את זה? כי המילה זומבים לא מוזכרת אפילו פעם אחת בספר, והרי כולם יודעים שזה אחד החוקים הבלתי כתובים של ספרות הזומבים. אני בדרך כלל לא חובב זומבים, משהו בהם מלחיץ אותי יותר ממה שהייתי רוצה להודות, וסרטי זומבים בדרך כלל נמצאים אצלי מחוץ לתחום, אבל הספר הזה הוא משהו אחר, ואם אתם יודעים מה טוב לכם, אתם תקראו אותו, ואז לא תפסיקו לחשוב עליו כמה ימים.
3. סיפורה של שפחה – מרגרט אטווד
עוד ספרות ספקולטיבית, אבל כמה אנחנו רחוקים מהיום שבו הספר הזה יהפוך למציאות, כשיש לא מעט בעלי כוח בעולם הזה שיסתכלו עליו כעל מדריך יותר מאשר תמרור אזהרה? הספר הזה חזר לתודעה בשנים האחרונות, בעיקר בזכות סדרת הטלוויזיה המעולה של Hulu שמבוססת עליו. מלבד הקרבה שלו למציאות, בעיקר עם ההתחזקות של הימין השמרני דתי בכל העולם (ושל הימין השמרני הנוצרי בארצות הברית בפרט), מה שהופך את הספר הזה למפחיד במיוחד הוא הדרך המציאותית מאוד בה קבוצה קיצונית אחת משתלטת על חייהם של תושבי המדינה והופכת אותה לתיאוקרטיה פטריארכלית.
2. התוהו המזדחל – ה. פ. לאבקראפט
אם יש מוח שלא הייתם רוצים לחיות בו, זהו מוחו של ה. פ. לאבקראפט. לא הייתי יכול למצוא שם טוב יותר לתאר את הסיפורים של הסופר האמריקאי הזה מ"התוהו המזדחל", בעיקר בגלל התחושה מזדחל שמחווה את הקריאה בהם. תחושה של משהו שמזדחל בין הצללים, מתחת לעור, ובין הקפלים, משהו שאין בו שום כוונה טובה וברגע שיוכל יזין את עצמו בפחדים שלך.
1. זה – סטיבן קינג
למקום הראשון ברשימה המפחידה, ולתואר הספר המפחיד ביותר של כל הזמנים מגיע הספר "זה" של סטיבן קינג. כמו שכבר ציינתי, הייתי יכול להרכיב רשימה כזאת שמלאה רק בספרי סטיבן קינג (מי אמר "בית כברות לחיות שעשוע", "הניצוץ", "מיזרי", וזה בלי שאני בכלל מתאמץ), אבל כבר כשהתיישבתי לכתוב את הרשימה החלטתי שאכניס רק ספר אחד שלו. בסופו של דבר התלבטתי בין שני הספרים הכי מפחידים שלו (לטעמי) – "העמדה" (שלעד ירדוף אותי בכל פעם שאסע דרך מנהרה) ו"זה" (שמצליח להפוך אפילו חפץ תמים כמו בלון אדום לדבר שמעביר צמרמורת בגוו של הקורא המסכן שלא יודע למה זה מגיע לו). בסופו של דבר "זה" ניצח ובגדול. כי כפי שאמר פעם אדם חכם מאוד, אין לנו לפחד אלא מהפחד עצמו (פרנקלין דלאנו רוזוולט. אפרופו, זה לא הציטוט המדויק, אבל זה מה שכולם זוכרים ומי אני שאאבק בהיסטוריה), ומה יותר מפחיד מספר שהמפלצת שעומדת במרכזו היא התגשמות כל הפחדים עצמם?
זהו, הרשימה שלנו הגיעה לסיומה, וכל מה שנותר לי הוא לאחל לכם חלומות נעימים. אם אתם חושבים שיש לכם ספרים מפחידים להוסיף לרשימה, אתם מוזמנים לעשות את זה בתגובות.
