אחד הדברים האהובים עלי, מלבד קריאה וכתיבה כמובן, הוא בישול. אני לא עושה את זה מספיק, כי יש רגעים בחיים בהם כל הזמן שאתה יכול להקדיש לארוחה מסתכם בחימום טוסט במיקרוגל, אבל כשאני יכול להרשות לעצמי לבשל ארוחה אמיתית, אני נהנה מכל שנייה. מאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי בנוח במטבח. כבר כילד אהבתי לראות איך סדרת מרכיבים רנדומלית הופעת למעדן מלכים במעין אלכימיה קסומה. לכן, כשהתבגרתי מעט ונפלה לידי הזדמנות לגבות את הניסיון המטבחי שלי באופן מקצועי יותר, קפצתי על ההזדמנות.
הימים היו ימיה הראשונים של המאה ה- 21 ואני מצאתי את עצמי בפינת הפס הקר של אחת המסעדות הטרנדיות של ירושלים באותה תקופה. הגעתי לשם בעקבות היכרות קלה עם השף, שהחליט שהוא מעדיף לקחת עובד חסר ניסיון ולעצב את דרכי העבודה שלו כך שיתאימו לו. מהר מאוד התחברתי לטירוף של עבודת המטבח. הרעש וההמולה של העבודה בחלל הקטן והחם, העבודה האינטנסיבית, וחשוב מהכל- תחושת הסיפוק שביצירת מנה מושלמת.
אולי זו הסיבה שהיה לי קל כל כך להתחבר לספר 'סודות מחיי המטבח' של השף אנתוני בורדיין. העולם הפרוע שמתרחש באחורי הקלעים של המטבחים אותם מתאר בורדיין מזכיר לי את המשמרות הארוכות ההן במטבח, כשאני מכריז על ההזמנה הבאה שיוצאת ממדפסת הבונים, זורק לתנור את הסטייק, מזמין מהפס הקר את הסלטים ומדרבן את הפס החם להכין לי את הרטבים תוך כדי שאני צועק על המלצרית שלא התריעה בפנינו על קבוצה של עשרה סועדים ועל זה שהיא לא מוכרת את המנה המיוחדת של חזה מולארד ברוטב יין וניל, ועל שוטף הכלים שלא עומד בקצב של המחבתות, ועל המדפסת שלא מפסיקה לירוק עוד ועוד הזמנות, ואז, העולם עוצר מלכת. שום דבר לא חשוב יותר, וכולם יכולים לחכות, כי אני מסדר את הצלחת. רטטוי זוקיני ופטריות על מצע של רוקט, השרימפסים מסודרים סביבו בעיגול, כאשר הזנב שלהם מצביע שמאלה, עוד שני שריפסים על גבי הרטטוי, כאשר הם מוצלבים זה עם זה, על כל אלה רוטב יין לבן וציר דגים, ניגוב קל של הצלחת וחזרה אל הטירוף של המטבח והצעקות והכוויות ולמה למען השם המלצרית לא מוציאה את המנה לשולחן? ושמישהו יזמין סיבוב של וויסקי לצוות של המטבח, כי אנחנו עוד רגע מאבדים את זה.
כמו הטבחים של בורדיין, גם אנחנו ראינו בעצמנו מין קליקה מטורפת של פיראטים, שמגיעה לשדוד את העולם ולבלוע אותו בכל הכוח. היינו קשוחים כמו שרק טבחים מקצועיים יכולים להיות, וידענו בכל נימי נפשנו שלא היינו רוצים לשנות כלום.
בקיצור, אני יודע שלא כתבתי כאן כמעט כלום על הספר עצמו, אבל תאלצו לסמוך עלי כשאני אומר שמדובר בספר נהדר, גם עבור מי שהבישול אינו חלק משמעותי בחיים שלו.
חמש מנות היום לצד רוטב חשוד במקצת
סודות מחיי המטבח / אנתוני בורדיין / הוצאת כנרת / מאנגלית: עדי יותם
נ.ב.
מי שמחפש טיפים לבישול או מתכונים מעניינים, כדאי שיניח לספר הזה וידלג לאחד מספריה של רות סירקיס. אין פה כמעט טיפ אחד לרפואה. אתם אולי תלמדו איפה לא מומלץ לאכול מולים, ולמה כדאי לכם להתרחק ככל האפשר ממנת היום, אבל כאן זה פחות או יותר ייגמר.
נ.ב.ב.
כן, אני יודע שלא הייתי כאן כמה חודשים טובים, אבל היה לי תירוץ טוב. אולי אכתוב על זה פוסט מתישהו. אולי לא.
קראו גם:
אם אנחנו כבר מדברים על אוכל
ומה שהיה צפוי בעבר למי גנב לחם
ואיך אפשר לדבר על אוכל בלי להזכיר את המסעדה שבסוף היקום?
