נד הנרי עובד קשה מאוד בתקופה האחרונה. הוא מתרוצץ הלוך ושוב בין ההווה (משמע, שנת 2057) והעבר (1940) כדי למצוא פריט מסוים שהיה בקתדרלת קובנטרי. הבעיה היא שתזוויג מקרים קיצוני גורם לכך שתהיה אפיצות זמנים בדיוק ברגע שהוא סובל מסחרחורת זמן, דבר שיכול לגרום לתיקון עצמי או שלא.
מה?!
זאת הבעיה בספרי מדע בדיוני. הם נוטים לזרוק אותך למים הקרים עם כל מיני מונחים טכניים למיניהם ויוצאים מנקודת הנחה שאתה כבר תבין מה הכוונה. צר לי, אבל אני משוכנע שלא מעט אנשים ויתרו בעבר על קריאת ספרים מעולים רק בגלל שלא הצליחו לצלוח את נקודת המוצא השגויה הזו של הסופרים.
יכול להיות שאני נוקשה מדי עם קוני ויליס. סך הכל היא זכתה בחמישה פרסי הוגו ואני לא, אבל רק רציתי להבהיר את הנקודה. לא אופתע לגלות שהרבה קוראים פוטנציאלים שלה אבדו בסבך הביטויים והמונחים ה"מדע-בדיוניים" שלה בספר שביסודו הוא לאו דווקא מדע בדיוני קלאסי.
קוני ויליס אהבה מאוד את הספר 'שלושה בסירה אחת' והיא לא מתביישת בזה. 'מלבד הכלב' מלא באזכורים לגיבוריו של ג'רום ק. ג'רום, החל מבחירתה בשם הספר ועד לרגע מסוים על נהר התמזה בו פוגש הגיבור בסופר המיתולוגי. אבל ג'ורג' והאריס לא לבד בהשפעתם על ויליס. גם ג'יבס של וודהאוס מוזכר לא פעם ובצדק, כי אמנם זה נכון שיש כאן מסעות בזמן ותיאוריות שינוי מציאות למיניהן, אבל בסופו של דבר מדובר בקומדיית זיווגים קלאסית סטייל וודהאוס, עם כל המרכיבים החשובים באמת לקומדיה שכזו- חבורה של אנשים שמתכנסת באחוזה כפרית, דודה דומיננטית, נערה יפה, פרופסור מפוזר ומשרת בלתי נלאה.
קוני ויליס ניסתה ליצור, בדרכה המיוחדת, מין הומאז' לספר ולתקופה, ועשתה את זה לא רע. אמנם הספר לא מצחיק כמו אביו הרוחני, אך הוא כן מצליח להעלות פה ושם גיחוך קל, וגם זה משהו.
ספר מצוין לחובבי הז'אנר.
ארבע משיכות לירוק וקפיצת זמן אחת.
מלבד הכלב / קוני ויליס / זמורה-ביתן, מוציאים לאור / מאנגלית: עמנואל לוטם
נ.ב:
איך למען השם היה לוויקטוריאנים זמן לנהל שיחות אם הם היו עסוקים כל הזמן בציטוט שירים של טניסון?
