השנה – 1940. ברלין. זוג גרמנים ממעמד הפועלים מקבל הודעה שבנם היחיד נהרג בחזית. לאחר ההלם הראשוני הם מחליטים להתקומם נגד השלטון הנאצי. המחאה שלהם היא מחאה שקטה ולא אלימה – הם מפזרים ברחבי ברלין גלויות המוקיעות את היטלר והמפלגה הנאצית. מעשה קטן וסתמי לכאורה, אך דבר שיעלה להם בחייהם אם ייתפסו אי פעם.
הסיפור עוקב אחר בני הזוג ומכריהם, אחר חוקרי הגסטפו שנשלחים למצוא אותם ואחרי כל מי שמושפע בצורה זו או אחרת ממעשה הבגידה הקטן הזה. תוך כדי אנחנו מתוודעים לשלל טיפוסים מגרמניה של אותה תקופה ובעיקר לפחד ששרר בכל. אי אפשר לסמוך על אף אחד ואף אחד לא מוגן. זה לא משנה אם אתה פשוט העם או חבר מפלגה, אזרח נאמן או חותר תחת המשטר. כל אחד יכול להיות מלשין של השלטונות או לפלוט בטעות משהו שיכול להתפרש כבגידה ליד האדם הלא נכון.
המחבר מלווה את הדמויות ומתאר לנו את קורותיהן די בפשטות, אבל לאט לאט אנחנו מקבלים תמונה רחבה ועמוקה שלהן ושל המניע אותן ובאופן כללי על הלך הרוח בגרמניה תחת שלטון האימים של הנאצים. עם הזמן הספר הופך מלחיץ יותר ויותר, ומגיע לשיאו בחלקים הקשים ביותר דווקא ברגע שמתחילים להתקרב יותר לגיבורים של הספר. ככל שהספר הלחיץ אותי יותר, כך לא יכולתי להוריד אותו מהיד. לא הצלחתי להתמודד עם אי הידיעה הזאת המלווה סיום של פרק, ובכל פעם הבטחתי לעצמי – רק עוד פרק אחד ועוד אחד ועוד אחד…
הנס פאלאדה (או בשמו האמתי- רודולף דיטצן) נרדף בעצמו על ידי הגסטפו ואף אושפז בבית מחסה לפושעים חולי נפש. את הספר כתב אחרי המלחמה בעידוד חבר שקיבל את משרת שר התרבות במזרח גרמניה. מרתק לראות איך הדברים נראו בעד עיניו של מישהו שהיה שם מהצד השני של המתרס. הצד הגרמני הלא יהודי שניסה להתנגד למשטר, זה שאנחנו לא שומעים עליו ביום יום כי הוא לא הצליח לעשות יותר מדי לשינוי התוצאות הנוראיות של המלחמה ההיא.
ספר מעולה, גם אם לעתים ילדותי בכתיבתו
חמש גלויות וזוג תוכים
לבד בברלין / הנס פאלאדה / פן הוצאה לאור – ספרי חמד – ידיעות אחרונות / מגרמנית: יוסיפיה סימון
נ.ב:
הספר מבוסס על סיפור אמתי. מומלץ לעבור על צילומי הדו"חות של הגסטפו בסוף הספר, אבל רק אחרי שסיימתם לקרוא אותו.