דמיינו את הסיטואציה הבאה. סופר מוערך כותב סדרת ספרים שהופכת לתופעה, מתורגמת ליותר משלושים שפות ונמכרת במיליוני עותקים. הסדרה מכניסה ללקסיקון ביטויים בלתי נשכחים ובדיחות פנימיות שמובנות בעיקר להם, אבל לא רק. עכשיו דמיינו לעצמכם שאותו סופר מת באופן מפתיע בגיל צעיר יחסית ומשאיר את המעריצים עם חור שחור בחלל הלב. אם נמשיך את מסע הדמיון המודרך הזה, דמיינו לעצמכם שעשר שנים אחרי מותו של אותו סופר, אתם מתבשרים פתאום שמישהו אחר כתב ספר המשך לסדרה.
הרבה מעריצים, ובכללם אני, הגיבו בפקפוק כששמעו שיצא ספר שישי בסדרת המדע הבדיוני הסאטירית 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'. ראשית, הספר 'לא מזיק ברובו' מסתיים בסגירת מעגל סופית בהחלט. שנית, עברו עשרים שנים מאז התפרסם הספר האחרון בסדרה. ושלישית, כל עוד דאגלס אדמס לא מצא דרך לחזור מעולם המתים ולכתוב את הספר הזה, זה פשוט לא יהיה אותו דבר.
וזה באמת לא אותו דבר.
אז אולי זה יפתיע אתכם, ואני מקווה שאתם יושבים, אבל אואן קולפר הוא לא דאגלס אדמס. דאגלס אדמס היה אחד והוא היה נפלא, וזה לא משנה כמה קולפר ינסה לחקות את הסגנון שלו, יש איזה ניצוץ שחסר שם. משהו בכתיבה שלו מרגיש מאולץ, והמאמץ שלו לסגל סגנון כתיבה לא שלו מורגש לאורך כל הספר, ואולי אם הוא לא היה מנסה כל כך לחקות את אדמס ופשוט כותב ספר בסגנון הפרטי שלו זה לא היה כל כך נורא.
לסיכום- אפשר לקרוא, אבל רק אם אתם חייבים.
שתיים וחצי טיסות על מרחביות.
ועוד משהו… / אואן קולפר / הוצאת כתר / מאנגלית: עמנואל לוטם
נ.ב:
אואן קולפר כתב את הספר הזה באישור אלמנתו של דאגלס אדמס. חבל שהוא לא ביקש אישור מהקוראים.
קראו גם:
עוד מדע בדיוני שנכתב במחווה לסופר שהלך לעולמו
אם אתם מתכוונים לתפוס טרמפים, אל תשכחו לקחת כמה ספרים
אם תהיתם למה לא כתבתי כלום על העלילה של הספר
