ליונל אסרוג הוא חוקר פרטי קצת שונה. אין לו הכשרה אמתית של חוקר, אין לו באמת לקוחות והוא לוקה בתסמונת טורט קשה מאד. תסמונת טורט, למי שלא יודע, היא הפרעה נוירופסיכיאטרית המתבטאת בטיקים לא נשלטים. העוויות פנים, תנועות ידיים/רגליים ובמקרים קיצוניים ונדירים יותר, טיקים קוליים – מילים וקולות המושמעים ללא כל יכולת של הסובל מההפרעה לעצור את עצמו.
הפרעה כזאת מן הסתם יכולה להפריע לאדם להתקבל בקלות בחברה, כל שכן לחוקר פרטי לתפקד כמו שצריך במקצועו. החברה מסתכלת עליו כעל חריג (מוטציה הוא כינוי החיבה שמודבק לו על ידי הבוס שלו), טיפש, טעות טבע. למען האמת, גם הוא מרגיש כך לפעמים.
נקודת המוצא הזאת יכלה לגרור את הסיפור לכיוון של פארסה מלאה קללות ופעולות קיצוניות המגחיכה את הגיבור, אבל הספר, שמסופר מנקודת מבטו של ליונל, מנסה דווקא להעביר לקורא מה זה אומר להיות חולה טורט. ליונל מספר על ילדותו ועל ההתדרדרות במצבו, על ההתמודדות עם ההפרעה, על ההסתגלות לחברה וכל זה במבט מאד מפוקח ונוגע ללב.
הסיפור עצמו הוא עוד אחד מסיפורי המתח בהם לכולם יש משהו להסתיר וכולם דופקים את כולם, אבל זה לא העניין בספר. ג'ונתן לתם בנה דמות אמינה מאד ומעוררת הזדהות שכיף לקרוא את מה שיש לה להגיד, גם כשזה:
"מה זה זנדו, קן זונג פו, מאסטר פנג שוי, בן זונדה פונגו, מזונן מאונן, רד לי!… ניקניק".
ספר לא רע.
ארבעה טיקים וביילי אחד.
ברוקלין היתומה / ג'ונתן לתם / הוצאת עם עובד / מאנגלית: שרה פ' פרידמן
נ.ב:
מי זה לעזאזל ביילי?