הרשמו לעדכונים

הצטרפו עכשיו ולא תצטרכו להתמודד עוד עם החשש שתפספסו פוסט חשוב! סתם, בבקשה תירשמו. אנחנו מבטיחים לא להציף את תיבת המייל שלכם
מומלץ החודש
במדינה שמצויה בעיצומו של טירוף הייטקיסטי, היה זה רק עניין של זמן עד שגיבורי הספרות המקומית יהיו הייטקיסטים בעצמם. "שלושה דברים לאי בודד" ו"חזקים ברוסיה" מציגים שני אנטי גיבורים ישראליים שמגיעים מהעולם הזה.

הסיפור שלנו מתחיל אי אז בשנות התשעים המאושרות, כשתחת כל עץ פיקוס רענן קמה לה חברת הייטק ישראלית חדשה. בועת ההייטק הייתה בעיצומה ונראה היה שהעתיד כבר כאן. הבועה אמנם התפוצצה כבר מזמן עם מסיבות פיטורין מפוארות עם סושי ושמפניה על גגות תל אביב, אבל איך שלא תסתכלו על זה, ישראל נשארה מעצמת הייטק בעיני עצמה, והיא לא תיתן לעובדות לשכנע אותה אחרת. כולם כאן עובדים בהייטק. אם אלה המתכנתים שעומלים על פיתוח עוד שבב סיליקון שישנה את העולם והיזמים שמנסים להמציא אפליקציה שתהיה ווייז הבאה, אנשי המכירות שמנסים למכור חלומות על כבשים חשמליות, האנליסטים שעושים את מה שזה לא יהיה שאנליסטים עושים, והבחור שעובד במכולת ומוכר לכל ההייטקיסטים האלה חלב לקפה. כולם מניעים את גלגלי התעשייה האלקטרונית. או לפחות זה מה שאנחנו מנסים למכור לעצמנו. למען האמת, גם אני, כשאין לי כוח להסביר מה אני בדיוק עושה, נוטה לפטור את השאלה במילים “היי-טק”.

אם להתייחס לטענותיהם של מתנגדי המחאה החברתית (זוכרים שפעם הייתה פה אחת כזאת?), שטענו שמדובר בחבורת תל אביבים מפונקים ואמרו להם ש”אם כל כך רע להם, שיפסיקו לשבת כל היום בבתי קפה וילכו לעבוד בהייטק”, אז האמת היא, שעד כמה שהיינו רוצים, אי אפשר שכולם יעבדו בהייטק. הרי מישהו צריך לעבוד בחינוך, ומישהו אחר צריך לפנות את הזבל, ומישהו אחר צריך לעשות מוזיקה, כי אין תרבות בלי שמישהו ייצר אותה, ושלא לדבר על ספרים, שמישהו צריך לכתוב, ועיתונים ומאמרי דעה, והבנתם את הרעיון.

ועדיין, את החלום הישן נושן של האמא היהודייה על בן רופא או עורך דין החליף חלום מעודכן על בן הייטקיסט עם רכב חברה וכרטיס ותן-ביס. ואם לוקחים את כל זה בחשבון, הרי שהיה זה רק עניין של זמן עד שהאובססיה הלאומית בתעשיית העל תחלחל גם לספרות הישראלית. הרי גם הסופרים צריכים להתפרנס ממשהו (וכולנו יודעים שמהספרות לא תבוא הישועה), ומדוע שלא יעבדו בהייטק, ואם הם כבר שם, רק מן הראוי שיכתבו מנקודת המבט של מי שמכירים את העולם הזה מבפנים.

אז הפעם, שני ספרים ישראליים שהגיבורים שלהם מכרו את נשמתם לעמק הסיליקון המקומי.


שלושה דברים לאי בודד

אוֹדי הוא איש מכירות ממולח (או “איש ייעוץ”, כפי שאוהבים להגדיר את התפקיד שלו בחברת אדווייס באקט של יופמיזם וחלוקת תארים שמוכר כל כך בעולם ההייטק) של מערכת ממוחשבת יוקרתית. הוא נשלח במסגרת נסיעת עסקים שגרתית לאי הטרופי הזעיר והמוזר קוֹ-טַנְ-גֵנְט, שם ידגים את היכולות המיוחדות של המערכת, זאת כמובן אם לא יידבק בקדחת בגלל ששכחו לתת לו חיסון מתאים, או אם מפגש חד פעמי עם בתו של המלך ישנה את מהלך חייו.

כפי שהייתם מצפים מגיבורו של ספר מהזן הזה, אודי הוא אנטי גיבור מעולה, מהסוג שמצליח לגרום לך להזדהות אתו (למרות שהוא אוהד מכבי). הוא צולח את דרכו בעולם התאגידי למרות  כזה שלא מרגיש לגמרי במקום בעולם התאגידים הגדול. למרות שהוא לא מוצא בו לגמרי את ידיו ואת רגליו באמצעות היצמדות לתבניות מוכרות, דבר שכולנו עושים בצורה כזו או אחרת, אך כשהתבנית מתחילה לקרוס, או אז משהו קורה לעולמו הפנימי ומשחרר אותו לחופשי.

מה אין בספר הזה? תככים, מזימות, אהבה, אינטליגנציה מלאכותית, טיפשות אנושית. כל מה שאנחנו זקוקים לו בשביל להעביר כמה שעות מהנות. וזה בדיוק מה שזה. “שלושה דברים לאי בודד” הוא לא ספר ישראלי קלאסי, ואני אומר את זה בצורה החיובית ביותר שאפשר. הוא ספר כיפי, מהסוג שאפשר לקרוא ולשכוח לרגע מהצרות שלך, תוך שאתה צולל לעולם טיפה שונה מזה שאתה קבור בו, עם גיבורים גדולים מהחיים, נשים יפות וחזקות, וחשוב מהכל – תככים ומזימות, אבל לא מהזן שיגרום לקורא לרצות לדפוק את הראש בקיר מתסכול כשהוא מנסה לעקוב אחרי מהלך העלילה. זה ספר שקשה להניח מהיד, לא בגלל שהוא מותח מדי, אלא בגלל שלא רוצים שהכיף ייגמר, וכשהוא מגיע לסופו, נשארת צביטה קטנה בלב, מהסוג שמלווה אותנו כשאנחנו נפרדים מחבר חדש שרק התחלנו להכיר.

יש בספר הזה נגיעות של דאגלס אדמס, ג’ראלד דארל וכנופיית מונטי פייתון, אבל בצורה שמאחדת את הטוב שבכל העולמות ועדיין נשארת אותנטית, בניגוד לסופרים רבים שנפלו בפח ומקורות ה”השראה” שלהם נכנסו ליצירות שלהם בצורה בוטה מדי, כזו המצביעה על חוסר מקוריות או מעוף. דווקא כאן, יואב אבני משכיל לצלוח את המשוכה ולהתבלט כקול ייחודי בעל רעיונות וגישה מקורית. ההיסטוריה המטורפת שהוא בונה לאי הזעיר שלו מצליחה לקחת את מונח האבסורד כמה רמות למעלה ולהכניס אותו לרשימה המכובדת הזאת בזכות.

ספר מעולה.

חמישה מורי קונג פו ומגדת עתידות אחת

שלושה דברים לאי בודד / יואב אבני / הוצאת זמורה ביתן

שלושה דברים לאי בודד - יואב אבני

נ.ב
עצוב לי שלא הכרתי את הספר הזה מוקדם יותר.


חזקים ברוסיה

בניגוד לאוֹדי המצליחן (בדרכו שלו), אמיר, גיבורו של הספר “חזקים ברוסיה”, יודע טוב מאוד שהוא לא סובל את העבודה שלו. בעולם ההייטק ששייך לצעירים, בגילו המופג (ארבעים וקצת) הוא חי בחשש מתמיד שישמע את שמו במהלך סבב הקיצוצים הבא בחברה, דבר שהוא לא יכול להרשות לעצמו עם המשכנתא על הבית והילדות שהוא בקושי רואה בגלל השעות הארוכות בתעשייה.

אבל אמיר הוא לא רק אותו פקיד דיגיטלי כבוי וחפוי ראש. גם הוא היה פעם צעיר בעל חלומות שהסתכמו ביותר מקרמיקה חדשה באמבטיה, וכשהוא מלמד את הבת שלו לנגן על גיטרה, משהו מהבחור הצעיר שהוא היה פעם כשחלם להיות כוכב רוק פורץ החוצה ומוציא ממנו משהו שהוא לא זכר שהיה בו. הוא מקים מחדש את הלהקה שלו מהתיכון עם רותם, שהמוזיקה היא הדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים, ויוני, שחזר בתשובה וגר בהתנחלות, וביחד הם נוסעים למסע הופעות ברוסיה. אל המסע מצטרף אליהו, חמו של אמיר, שיצא לפנסיה אחרי שנים במכון הייצוא הישראלי, ולוקח על עצמו לדאוג שהנסיעה תתבצע על הצד הטוב ביותר ולא תהיה, כפי שהוא היה קורא לזה – פרטאץ’.

במעין פרפראזה על סיפור ההצלחה של להקת אורפנד לנד (גוגל איט), יוצאת החבורה למסע הופעות בלתי צפוי, אחרי שחבריה כבר חשבו שעשו את שלהם בעולם והגיעו לנקודת האל-חזור. הנסיעה מובילה אותם לכמה מפגשים אבסורדיים וסיטואציות מוזרות, וכמובן שלמסע פנימי שייקח אותם למקומות שלא ציפו להגיע אליהם.

מזמן לא קראתי ספר שהצליח לעצבן אותי כל כך. באמת. אני יושב עם הספר סגור, שנייה אחרי שסיימתי לקרוא אותו, ואני פשוט רותח מעצבים. עד כדי כך רע? אתם בטח שואלים את עצמכם. הלוואי. לו רק הספר היה פחות טוב. “חזקים ברוסיה” מתחיל מעולה. באמת. יש בו את כל הנתונים להפוך לספר מצוין. לרגעים הייתי קרוב אפילו להכתיר את רן דברת כג’ונתן טרופר הישראלי אבל אז, אי שם לקראת סיומו של הספר, נראה שבדיוק מה שאליהו מנסה למנוע מסתנן אל מתחת לאף שלו וקורה לספר עצמו. הפרטאץ’ הישראלי במלוא הדרו כובש כל חלקה טובה ומטנף אותה בעיגול פינות מצד אחד והחלקת זיגזגים מהצד השני. אין לי דרך לאחרת להסביר את זה, אבל כפי הנראה נמאס לו, לסופר, והוא רק רצה למסור את כתב היד הלאה. פתאום, כל העבודה הקשה של בניית העלילה והדמויות מתפרקת לה באבחה, שאולי הייתם מגדירים אותה כאמיצה לו הייתה מצליחה להפוך על פיה את הקערה ולהוציא מהספר הזה משהו נוסף.

בקיצור, ספר טוב ברובו.

שלוש הופעות רוק במועדוני פאנק רוסיים ובאסיסטית יפנית אחת, כדי להוסיף צבע לעלילה.

חזקים ברוסיה / רן דברת / הוצאת אחוזת בית

חזקים ברוסיה - רן דברת

נ.ב
הייתי רוצה לראות את הסרט שיהיה מבוסס על הספר הזה.

קראו גם:
ספר נוסף שההגדרה כיף גולמי הולמת אותו
עוד ספר ישראלי מפתיע
ואם אנחנו כבר בעניין של מסעות מסביב לעולם

אולי יעניין אתכם גם:

השארת תגובה

הרשמו לעדכונים

הצטרפו עכשיו ולא תצטרכו להתמודד עוד עם החשש שתפספסו פוסט חשוב! סתם, בבקשה תירשמו. אנחנו מבטיחים לא להציף את תיבת המייל שלכם
מומלץ החודש
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
מה, לא הצטרפת עדיין למועדון הקריאה שלנו?
זה לוקח רק שנייה, ואנחנו מבטיחים לא להציף את תיבת הדואר שלכם.
It's about time you'll join our book club
It only takes a second and we promise not to spam your inbox
תמכו בבלוג
עזרו לאתר להמשיך ולהתקיים ותהנו מ:
  • מקום של כבוד בגן עדן
  • גישה חופשית לתכני האתר
  • כן, הגישה חופשית גם ללא תרומה
  • תחושה עצומה של סיפוק עצמי
*התמיכה באתר אינה מוגבלת לחברי המערכת ובני משפחותיהם
ההופעה באינדקס החנויות הפרטיות אינה כרוכה בתשלום וכך תישאר לעד.
רשימה זו הוקמה ללא מטרות רווח כשירות לציבור אוהבי הספר.
תמכו ביצירה עצמאית!
תרומה של דולר אחד תוכל לעזור לאתר להמשיך ולהתקיים (כן, פחות ממחיר של כוס קפה)
Support Independent Media
A donation of only one dollar could help the site continue working. yes, less than the price of a coffee mug

עשו טעויות מדהימות ומפוארות

הציטוט השבועי
מתעדכן בכל יום ראשון