יש ספרים שמצליחים לתפוס אותך כבר במשפט הראשון שלהם. "שואה שלנו" הוא אחד מהם. אבל הספר המופלא הזה הוא הרבה יותר מסתם התחלה מבטיחה.

לרגל החדשות העצובות על הפסקת פעילותה של הוצאת זיקית, אנו חוזרים ליצירת המופת "האדון שנפל לים" ולומדים דבר או שניים על אפסיותו של האדם.

דיוויד פוסטר וואלאס הוא האדם האחרון שהייתם חושבים לשלוח לסקר את מסע הבחירות של ג'ון מקיין לראשות המפלגה הרפובליקנית בארה"ב. אולי בגלל זה הוא עושה את זה בצורה מושלמת.

מאז ומעולם הייתה לדמויות של טרופר נטייה לשנינות יתר, כזו שהייתם מצפים לראות בטלוויזיה, אבל ברגע שהיא תוקפת אתכם במציאות, היא נדמית מזויפת.

'סודות מחיי המטבח' מגלה אמנם מעט מאוד סודות בישול לקוראים, אבל פותח בפניהם צוהר לעולמם הפרוע של מי שהקדישו את חייהם למקצוע הלבן.

ג'ונתן איימס מנסה להיות פ. ג'. וודהאוס, אבל לא משנה כמה הוא מדחיק את זה, הוא עדיין נשאר רק צל חיוור של הדבר האמתי.

ג'יי. קיי. רולינג מוכיחה לכל הספקנים שהיא יודעת הרבה יותר מטריק אחד, עם ספר היפר-ריאליסטי שמכה בבטן הרכה של פרבריה המנומנמים של הממלכה המאוחדת.

"חברי לנארד" ממשיך את הקו הרגשי העמוק שהחל בספרו הקודם של ג'יימס פריי. הוא כותב עמוק מהבטן ומאזור החלציים וגורם לך להבין את הקשיים שהוא עובר ועד כמה העולם הזה לא הוגן לפעמים.

'חומר אפל' ו'סולאר' מנסים שניהם להכניס קמת סקס אפיל לעולמם האפרורי של הפיזיקאים. לא בהצלחה יתרה.

הדמויות ב'אנשים טובים' חד-ממדיות וחסרות את העומק שנחוץ על מנת ליצור עמן חיבור אמתי. עובדה בעייתית בספר שנשען כל כולו על האמפתיה לדמויות.

עשורים אחרי שנכתבה, יצירת המופת של ג'וזף הלר לא מאבדת גרם אחד של מקוריות ורלוונטיות, וממחישה יותר מכל יצירה אחרת את האבסורד שבמלחמה.

למרות מעמדו הקלאסי, 'עלובי החיים' יכול להתיש את הקוראים עם רשימה ארוכה של הסברים מיותרים. ובכל זאת, מדובר בקריאת חובה.