ג'יי. קיי. רולינג מוכיחה לכל הספקנים שהיא יודעת הרבה יותר מטריק אחד, עם ספר היפר-ריאליסטי שמכה בבטן הרכה של פרבריה המנומנמים של הממלכה המאוחדת.

'העמדה' הוא אחד מהספרים היותר טובים של סטיבן קינג, אבל אתם יודעים מה אומרים על ספרים טובים שלו. אתם לא באמת רוצים לקרוא אותם.

"חברי לנארד" ממשיך את הקו הרגשי העמוק שהחל בספרו הקודם של ג'יימס פריי. הוא כותב עמוק מהבטן ומאזור החלציים וגורם לך להבין את הקשיים שהוא עובר ועד כמה העולם הזה לא הוגן לפעמים.

הארולד פריי הוא אדם שיעדיף להיחבא אל הכלים מאשר ליצור אינטראקציות עם העולם. זהו סיפורו של אדם שחשש כל חייו לחיות, וכשהוא סוף סוף עושה את זה, הוא מתחיל לחשוב שאולי מאוחר מדי.

הוא כתוב רע, הוא דמגוגי וחלק גדול מהתכנים בו חוזרים על עצמם שוב ושוב כמו בשטיפת מוח מהזן הנחות ביותר. אולי זה מה שהופך אותו לכל כך טוב ואפקטיבי.

סטיבן קינג מטורף, אבל הגבול בין גאונות לטירוף דק מאוד, והוא מצליח להוכיח את זה פעם אחר פעם. גם כשהוא מכוון נמוך יותר במאזן האימה, הוא מצליח לרתק את הקורא ולגרום לו לוותר על פעולות יומיומיות חשובות ובלבד שיסיים את הספר.