סאטירה​

יש ספרים שהכוח האמיתי שלהם הוא בחדותם ובעזות מצחם. אם הם כאן כדי להצחיק או כדי להציב מראה למול החברה, ספרי סאטירה הם חוד החנית של הביקורת החברתית.

שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש - דאגלס אדמס

שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש

“שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש” הוא לא ספרו הטוב ביותר של דאגלס אדמס, אבל במקרים רבים ספר בינוני שלו עדיף בהרבה על ספרים מעולים של סופרים אחרים.

הוא חזר - טימור ורמש

הוא חזר

חשבתם שנפטרתם ממנו, אבל כמו עוף החול הוא מגיח בחזרה אל העולם כדי להפיץ את התורה הנתעבת שלו. האם יצליח להגיע פעם נוספת לעמדות כוח מהן יוכל להשפיע (לרעה) על גורלם של מיליונים?

אמא לילה - קורט וונגוט

אמא לילה

קורט וונגוט לוקח אותנו שוב למחוזות האבסורד בכדי להוכיח עד כמה מטורף העולם שסובב אותנו וכמה מלחמות הן דבר מטופש.

משוגעת על הבחור

בריג’ט ג’ונס: משוגעת על הבחור

אחרי שיצא למסע בעקבות בריג’ט ג’ונס ומעלליה לאורך השנים, נאלץ המבקר להודות שהגיל כן קובע, ומה שנחשב לחינני בגיל שלושים יכול להיראות ילדותי כשעוברים את מחסום החמישים.

יומנה של בריג'ט ג'ונס

יומנה של בריג’ט ג’ונס

יומנה של בריג’ט ג’ונס הוא באמת ספר מעולה. שנון, מצחיק לפרקים, מצחיק יותר במקומות אחרים ואנרכיסטי במקומות הנכונים – אנרכיזם בריטי במיטבו, שיודע לתקוף בנימוס ובעדינות, בלי להשאיר סימנים מיותרים.