ספרים מומלצים
תחנה אחת-עשרה – סוף העולם מעולם לא היה יפה יותר
בספרה הרביעי – תחנה אחת-עשרה – אמילי סנט ג’ון מנדל מצליחה לפרוץ את גבולות הז’אנר וליצור ספר יפהפה שגם מי שלאו דווקא מתחברים למדע בדיוני יוכלו ליהנות ממנו
גברת ורבורג – כל מה שאפשר היה לקוות לו, ועוד (פורסם ב”וואלה” 21.7.2014)
“גברת ורבורג” של עירית לינור מזכיר על דרך ההיפוך דווקא את “שירת הסירנה” ולא רק בגלל הטילים שעפים לכיוון תל אביב. הגיבורה הנשית שלה אמנם השתנתה, אבל היא עדיין סוחפת ומקסימה
קרוב וטוב: “המדריך לימים הקרובים”: ספר ישראלי קולח, מהנה ומשכנע (פורסם ב”וואלה” 9.7.2014)
כמו בספרו הקודם והמפתיע, גם הפעם מצליח יואב בלום לייצר עלילה פנטסטית וסוחפת שאין לה ולישראליות כמעט דבר במשותף. אולי אין בו המצאות גדולות, אבל המכלול יוצא דופן ומוצלח
הכדור הוא עגול: קדחת המגרש הוא לא סתם עוד ספר על כדורגל
סוג האהדה המתואר ב”קדחת המגרש” של ניק הורנבי כל כך קיצוני שהוא מתאר אחוז קטן יחסית של חובבי כדורגל, אז איך הוא הפך לתנ”ך של האוהדים, ובכללם כותב שורות אלה? המבקר נכנס לקו השש עשרה ומנסה לענות על החידה.
על הכתיבה – כל מה שלא הייתם מצפים מספר על מלאכת הכתיבה
סטיבן קינג יוצא מאזור הנוחות שלו והבעתה שלכם ומנסה לעמת את הקוראים שלו עם משהו מפחיד הרבה יותר מהמפלצות שמסתתרות בצללים – דף כתיבה ריק.
“המושיע” הוא טראש מתח איכותי, אבל עדיין טראש מלא קלישאות (פורסם ב”וואלה” 15.5.2014)
יו נסבו הנורבגי ממשיך את מבול המתח הסקנדינבי שהחל עם “נערה עם קעקוע דרקון” ולא נראה שעומד להסתיים בקרוב. גם כשהוא מוצלח ומותח, הוא לא מפספס שום קלישאה חבוטה
הופעתה הפתאומית של התקווה – קלייר נורת’ כאן כדי להישאר
בספרה הרביעי תחת שם זה, קלייר נורת’ לא מסתפקת רק ברעיונות מעולים לכתיבת הסיפורים שלה כשהיא צוללת עמוק לתוך המים וממציאה את העולם מחדש.
כישוף למתחילים: אגדות אימה למבוגרים – המציאות מפחידה יותר (פורסם ב”וואלה” 5.2.2014)
קלי לינק הולכת בדרכם של האחים גרים, ניל גיימן ולאבקראפט כשהיא מספרת אגדות מצמררות ומטרידות. דווקא במקומות בהם היא עוזבת את החומרים הסוריאליסטים, היא אפקטיבית יותר
“עשרה בדצמבר” – קובץ סיפורים קצרים שייפנו בעיקר לחובבי הז’אנר (פורסם ב”וואלה” 27.12.2013)
בכתיבה של ג’ורג’ סונדרס, הכוכב הספרותי העולה, אפשר להרגיש את ההשפעה הכבדה של סאלינג’ר. אבל התוצאה המוצלחת והמטרידה תוערך כנראה בעיקר ע”י מיטיבי הקרוא.
חטופה – צ’רלי דונלי חוטף את הקוראים
“חטופה” לא יביא לצ’רלי דונלי את פרס בוקר, וגם לא את פרס אדגר או פרס אנטוני, אבל בגבולות הז’אנר שלו הוא מעולה, גם אם בסופו של דבר מדובר בטראש שמגרד מלמטה את גבולות הטעם הטוב.
