הספר 'סופת החרבות' ממשיך את קודמיו לסדרה בדיוק במקום בו עצרו. ג'ורג' מרטין נותן בספר הזה דרור למוחו הקודח ומביא לנו את המשך עלילותיהם של הבתים סטארק, לאניסטר וכל שאר הלוחמים העליזים במסעות המלחמה וההרס שלהם וגורם לקורא לחשוב מדי פעם "למה בעצם אני כל כך נהנה לקרוא את כל הזוועות האלה?".
אין מה לעשות, בעולם הטכנולוגי שנולדנו אליו לא ניתנה לנו האפשרות לקתרזיס המרטיט של כריתת ראשו של האויב שלך בשדה הקרב תוך התפלשות בדמו (שלא לדבר על כך שכשאתה מתפלש בדמו של האויב שלך אתה מתפלש בדמו של האויב של האויב שלך וכו'), כך שכל שנותר לנו כדי לספק את המאווים הנסתרים הוא נאלצים לקרוא עליהם באפוסים רחבי יריעה על מלחמות אבירים.
כדי לא להרוס לכל אלה שעדיין לא קראו את שני הספרים הראשונים בסדרה, לא תשמעו ממני אפילו מילה אחת על העלילה של 'סופת חרבות'.
טוב, אולי כמה רמזים קטנים. יש מלחמה, אנשים בוגדים זה בזה, ואני עדיין חושב שטיריון דמות גאונית.
ספר מעולה
חמש חרבות וחתונה אחת.
סופת החרבות / ג'ורג' מרטין / אופוס הוצאה לאור / מאנגלית: דוד חנוך
נ.ב:
לחברים בהוצאת אופוס יש לי מילה אחת. הגהה. ארבע אותיות שמבטאות את היחס של ההוצאה לקוראים שלה. בכל ספרי הסדרה יש טעויות הגהה (חמורות יותר ופחות) אבל בספר הזה המצב הכי חמור. בשלב כלשהו לא הצלחתי לעבור עמוד או שניים בלי להיתקל בשגיאה. שמות לא נכונים לדמויות, מילות קישור חסרות, "עם" במקום "אם" ולהיפך. בשלב כלשהו המונח "זאב בלהות" מוחלף ב"זהב בלהות" רק כדי להופיע כמה עמודים אחר כך כ"זאב להבות".
אני לא יודע אם מישהו טרח לעשות הגהה לספר, אבל אם כן, הביאו לי את ראשו.
נ.ב.ב:
שימו לב ששוב הוחלף המתרגם של הספר. מעניין
