יום אחד מחליט נד דנסטן לקחת חופשה זמנית מעבודתו הנוחה בניו יורק ולצאת לעיירת הולדתו. הסיבה? תחושה מקדימה על אסון הקרב ובא. רובכם לא הייתם עוזבים הכל ונוסעים מרחק של קילומטרים רבים רק בגלל תחושה פנימית, אבל היי, אני לא רואה שכתבו עליכם ספר שהאות X מרוחה באדום על הכריכה שלו, אז צאו מנקודת הנחה שלנד הייתה סיבה טובה לעשות את זה. וטוב שכך, כי כשהוא מגיע הביתה הוא מוצא את אמא שלו בבית החולים, שם היא מצליחה לספר לו בכוחותיה האחרונים מה היה שמו של אביו. מכאן פחות או יותר הסיפור מתחיל להיות מוזר, כשהסיפור קופץ בין נקודת המבט של נד ובין זו של מר איקס, דמות אפלה ורצחנית שרודפת את נד מאז ימי ילדותו.
מתחת למעטה הקלישאות מסתתר לו סיפור לא רע. פיטר שטראוב מצליח לקחת את נקודות הבסיס של ה.פ לאבקראפט ולבנות משהו חדש לחלוטין, גם אם השפעתו ניכרת על הרוח של הספר לכל אורכו. הוא מפתל את עלילתו ומפתח אותה בצורה כזו שתחזיק את הקורא עד הרגע האחרון, לעתים בלי לתת לו מנוח, עד לרגע השיא של הספר, שמגיע בהתפוצצות ומוביל לעוד אחד ועוד אחד. חבל רק שחלק מהדיאלוגים נראים כאילו יצאו מתוך אופרת סבון סוג ד' שהכותבים שלה התייאשו כבר מזמן וויתרו על כל ניסיון להעביר אמינות כלשהי אל המסך.
אם היו בני המיתולוגיה המבעיתה של ה.פ לאבקראפט מסתתרים בצלליו של הספר הזה ומשקיפים על המתרחש, ניתן היה להבחין באכזבה קלה על פניהם. לאו דווקא בגלל ש"מר איקס" אינו ספר טוב, חלילה, אבל חסרה בו האימה המזוקקת והמזדחלת שמתקשרת בדרך כלל עם שמו של הסופר שהשפיע כל כך על כתיבתו. בדרכו שלו, מר איקס מצליח למתוח מאוד ברגעים מסוימים ולהדביק את הקורא לקצה קצהו של הכיסא, אבל לקרוא לסיפור הזה אימה יהיה מוגזם. אולי פנטזיה אפלה, אם אתם באמת חייבים לקטלג אותו תחת ז'אנר ספציפי.
הייתי שמח יותר אם הוא רק היה מוותר על ה"תפנית המפתיעה" בעמודים האחרונים של הספר, שהופכת אותו באבחה אחת לסיפור פואנטה. אם כשהייתי בתיכון עוד קיבלתי סיפורים מהזן הזה בהבנה, היום הסבלנות שלי כלפיהם נעלמה כמעט לחלוטין, ובעוד שבסיפורים קצרים אני יכול לספוג את זה, אבל אחרי יותר מ- 400 עמודים הדבר האחרון שאני רוצה לגלות הוא פואנטה כל כך מגושמת וסרת טעם, במיוחד במקרה הספציפי הזה, בו היא לא משנה כהוא זה את הצורה בה הקורא מביט על הסיפור שהוא קרא הרגע. הרי זוהי מטרתה של הפואנטה – לגרום לקורא לחשוב פעם נוספת על הסיפור, הפעם כשיש בידיו את כל האינפורמציה, ולהעריץ את הסופר על הדרך המבריקה בה להטט ביד אמן וגרם לו להבין את הסיפור בצורה שונה לחלוטין.
בקיצור, לא יצירת מופת, אבל ספר לא רע בסך הכל.
ארבע להבות כחולות על רקע מגדל אפל
מר X / פיטר שטראוב / אודיסיאה הוצאה לאור / מאנגלית: אסף בארי
נ.ב
"אימת דנוויץ", הסיפור שהיווה את ההשראה לספר הזה, פורסם בעברית בקובץ הסיפורים "התוהו המזדחל". קראו אותו, אם אתם חושבים שתעמדו בזה.
נ.ב.ב
פוסט זה מוקדש למיכל פוקס, הראשונה לשמה, על תרומתה הנדיבה לבלוג
קראו גם:
עכשיו, הנה אימה אמיתית
עוד פנטזיה אפלה, אם כי כזו שמצליחה לגעת ללב
עיירות קטנות ברחבי ארה"ב יכולות להלחיץ גם את עזי הלב
