מוסקבה פטושקי הוא לכאורה ספר השיכורים האולטימטיבי. הוא מדבר על אלכוהול, על שתיינים ועל שתייה כמו שרק חבר ותיק יכול. וניצ'קה עולה על הרכבת ממוסקבה לפטושקי על מנת לפגוש את אהובתו ובנו ובמזוודה הקטנה שלו יש ממתקים בשבילה, אגוזים לילד ואלכוהול בשביל עצמו. בין משקה למשקה מספר לנו וניצ'קה אנקדוטות על חייו, מדבר עם מלאכים ונותן דרור למחשבותיו. עם כל לגימה מחשבותיו הופכות מפוזרות יותר ועם כל קוקטייל שהוא רוקח דיבורו להגני יותר ובאופן כללי מתקדם לאט לאט (עד שבסופו של דבר מגיע) לתחום ההזיה, כאשר אינו יכול להבחין יותר בין דמיון למציאות ובין עבר להווה.
אז למה אני טוען שזה לכאורה ספר השיכורים האולטימטיבי? מתחת לחזות החיצונית השיכורה מסתתרת ביקורת קשה על המשטר והחברה הסובייטית של שנות השישים של המאה העשרים. אמת שרק שיכורים יכולים לומר בלי לשאת באחריות של דבריהם. וניצ'קה מתאר חברה מיואשת, ענייה. חברה שמאבדת את התרבות שלה לטובת הטיפה המרה, שהרי כל ילד יודע כמה עולה בקבוק של סטוליצ'ניה אבל איך מת פושקין לא יוכלו לספר לך במחיר חייהם.
הספר משעשע בחלקו, עצוב בחלקו האחר, והזוי כמעט לכל אורכו.
יצירת מופת. חמישה בקבוקי זוברובקה וכוסית וודקה-ציידים.
מוסקבה פטושקי / ונדיקט ירופייב / פרוזה אחרת – הוצאת עם עובד / תירגמה מרוסית והוסיפה הערות: נילי מירסקי
נ.ב:
מצורף המתכון לקוקטייל "מעי הכלבה" לפי ונדיקט ירופייב. לא מומלץ לנסות בבית:
בירה "ז'יגולי" – 100 גר'
שאמפו "בוריס גודנוב" – 30 גר'
תמיסה נגד קשקשים – 70 גר'
תרסיס למניעת זיעת רגליים – 30 גר'
חומר להדברת חרקים קטנים – 20 גר'
