וואו. איזה שם מפוצץ יש לספר הזה. לפחות זה מה שחשבתי כשנתקלתי בו בפעם הראשונה. אני מתכוון, בחייכם, חמישה עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט. על מה כבר יכול להיות ספר שנושא את הכותרת הזאת? ובכן, מסתבר שלא יכולה להיות כותרת טובה יותר לספר הזה, ש, איך שלא תסתכלו על זה, מלווה את חמישה עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט.
אני חושב שכדאי שאבהיר.
הארי אוגוסט נולד (אתם איתי?), גדל (עדיין כאן, כן?), מת (נו, אלא מה?), ואז נולד שוב מחדש כשהוא מתחיל מנקודת האפס של חייו (רגע, מה?). במילים אחרות, קחו את עלילת "לקום אתמול בבוקר", תורידו ממנה את אנדי מקדואל, תמתחו אותה על פני חיים שלמים במקום להגביל אותה ליום אחד, תמחקו לחלוטין את התסריט ותתחילו מהתחלה, ואולי תתחילו להבין על מה אני מדבר. או במילים אחרות, הארי אוגוסט חי את חייו פעם אחר פעם במחזוריות בלתי נגמרת.
והוא לא היחיד בעולם.
לקראת סוף מחזור החיים ה- 11 שלו בעודו גוסס פעם נוספת, ילדה קטנה מתייצבת לצד מיטת בית החולים שלו ומעבירה לו מסר מהעתיד, מסר שהועבר מילד לאדם זקן כדי שהוא יעביר אותו הלאה, אחורה בזמן, כשיחזור לימי ילדותו. העולם מתקרב לקצו, נאמר במסר. בכך אין חדש, כי העולם מתקרב תמיד לקצו, אבל הוא עושה את זה מהר יותר מכפי שנהג לעשות בעבר. כעת הכל תלוי בו ובבני דורו ובפעולות שינקטו על מנת למנוע את ההרס המתקרב.
וואו, איזה ספר.
הייתי אומר שמזמן לא קראתי ספר שגרם לי לחשוב כמו הספר הזה, אבל זה לא יהיה נכון, בגלל שרק לפני כמה חודשים קראתי את "הנערה עם כל המתנות", שהוא אמנם שונה לחלוטין בכל מובן אפשרי, אבל גם גורם לך להפעיל את התאים האפורים עם השאלות שהוא מעלה במהלך הקריאה.
הארי אוגוסט (כפי שאתייחס מעכשיו לספר, כי בחייכם, אתם לא מצפים שאכתוב את כל השם הארוך שלו בכל פעם מחדש) נותן זווית התייחסות שונה ומעניינת לשני מושגים שקרובים מאוד ללבי – חיי נצח ומסע בזמן. כי זה בדיוק מה שזה, גם אם לא בדיוק כפי שלמדנו להתייחס לשני המושגים האלה. תודעתו של הארי חיה לנצח בעוד גופו מתחיל שוב ושוב מנקודת האפס ובכך שולח את אותה התודעה לעבר ומעמיד בפניה שאלות אתיות ומוסריות לגבי מידת המעורבות שלו בהיסטוריה תוך ניצול הידע המוקדם שלו. היכן עובר הגבול? עד כמה יהיה מוסרי מצדו להמר על משחקי ספורט היסטוריים לטובתו האישית? מה יהיו ההשלכות האתיות אם ינצל את ההיכרות המוקדמת שלו עם אהבת חייו כדי לכבוש שוב את ליבה, כאילו היה דמות ראשית בעוד קומדיה רומנטית (מי אמר "כל הזמן שבעולם" ולא קיבל)? איך ייראה העולם אם יתנקש בחייו של אדולף היטלר לפני שהלה יתפוס את השלטון? כמה השפעה בכלל יש למעשים שלו על העולם אם ממילא ברגע שהוא מת הוא נולד מחדש וכל מעשיו בגלגול החיים הקודם כאילו מתאפסים? ואיך בכלל אמור להתנהג ילד שמודע לחיים שלמים שעדיין לא התקיימו?
הסיפור כולו מסופר לנו דרך עיניו של אוגוסט עצמו, שנותן דרור לזיכרונותיו ומוביל את הקוראים דרך מאות השנים של חייו כשהם מדשדשים אחריו ומנסים לעמוד בקצב בעודו קופץ מגלגול אחד למשנהו בצורה לא לינארית בשנינות ובקלילות של אייל הרים סקוטי.
חמישה-עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט הוא ספרה ה-15(!) של הסופרת הבריטית קת'רין ווב, והראשון שפרסמה תחת שם העט קלייר נורת'. אם לא הבנתם את סימן הקריאה במשפט הקודם, זה כנראה רק בגלל שלא ידעתם שהיא פרסמה אותו בגיל 28. גם אם ניקח בחשבון את העובדה שהספר הראשון שלה פורסם כשהייתה בת 14, המשמעות היא עדיין יותר מספר בשנה, והרבה סופרים יוכלו לספר לכם כמה זה מרשים (כן ג'ורג' מרטין, אנחנו מסתכלים עליך).
וזה מרשים הרבה יותר כשחושבים על כמה שהספר הזה טוב. באמת, אני האדם האחרון שיפרגן לספר אם לא מגיע לו. למען האמת, אני חושב שאין מבקר שלא יסכים אתי שהרבה יותר קל ומהנה לכתוב ביקורת ארסית. לא הפעם. הארי אוגוסט תפס אותי לא מוכן והצליח לרתק אותי לסיפור יוצא הדופן שלו, מן הסתם, אבל בעיקר לדרך המיוחדת בה הוא מסופר. הבחירה של נורת' לפרק את הסיפור לגורמים ולספר אותו בצוורה מעט אסוציאטיבית היא לא פחות ממבריקה ומעבירה בצורה מושלמת את הדרך בה מוחו של הגיבור בן מאות השנים מתמודד עם הזיכרונות.
במילים אחרות – פנטזיה מודרנית מעולה.
חמישה מחזורי חיים ותודעה אחת בת אלמוות
חמישה-עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט / קלייר נורת' / יניב הוצאה לאור / מאנגלית: חמוטל ילין
נ.ב
לאחרונה תורגם לעברית ספרה האחרון של נורת' "הופעתה הפתאומית של התקווה" (האחרון נכון לכתיבת שורות אלה, כן? הסופרת הצעירה הזו משחררת ספרים בקצב שלא היה מבייש את סטיבן קינג), גם הוא בהוצאת יניב. אל תתפלאו אם תקראו עליו כאן בקרוב מאוד.
קראו גם:
אחד מספרי המסע בזמן המהנים שנכתבו אי פעם
עוד מישהו שניסה להשפיע על מהלך ההיסטוריה
והנה משהו על חיי נצח במובן היותר קלאסי של המונח