הרשמו לעדכונים

הצטרפו עכשיו ולא תצטרכו להתמודד עוד עם החשש שתפספסו פוסט חשוב! סתם, בבקשה תירשמו. אנחנו מבטיחים לא להציף את תיבת המייל שלכם. אה, וגם תקבלו ספר במתנה!
מומלץ החודש

הסאטירה הפוליטית חברתית של אביבית משמרי לא מפחדת להכות בכל הכוח כשהיא מתארת מציאות דיסטופית בזעיר אנפין הקרובה אלינו הרבה יותר ממה שהיינו רוצים להאמין.

הכל מתחיל כשהזקן, פוליטיקאי משופשף ומוערך, נושא נאום היסטורי ומצליח באבחת מילה או שתיים, או בעצם הרבה יותר, להצית התקוממות חילונית אלימה. לא סתם הפגנה או מחאה חברתית, אלא מרי אזרחי של ממש, מאת אותם חילונים בני מעמד הביניים לשעבר, שנאנקים תחת העול הכבד שבהחזקת המדינה כולה על כתפיהם, בימים בהם ייעודם היחיד הוא להאכיל את מכונת הילודה החרדית.

משמרי לא מאכילה את הקורא בכפית, ונותנת לו להבין לבד מתוך האינפורמציה שמטפטפת בין השורות איך נראה העולם המקביל בו מתקיים הסיפור. עולם שנוגע לא נוגע בעולם שלנו. ישראל היא אותה ישראל והפוליטיקאים אותם פוליטיקאים, רק השמות והסיטואציות שונים, אבל לא באמת.

זוהי סאטירה פוליטית חריפה, שתופסת את הקורא בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון. התסיסה החברתית שרירה וקיימת, האווירה גועשת ורועשת ורק חסר אותו גפרור שיצית את אבק השריפה, אותו נאום שיוציא את הנושאים בעול מתחת למגף הדורס אותם. במקום חרדים אמרו טייקונים, במקום שלטון-דת אמרו הון-שלטון, ותקבלו את תמונת המצב של ישראל כפי שאנו מכירים אותה. לכאורה דמוקרטית יותר מזו שמתוארת בספר, אך גם בה המעמד היצרן הוא זה שדורכים עליו פעם אחר פעם וסופו להתפקע. או כמאמר הקלישאה, איראן זה כאן, ולא משנה אם משמרות הצניעות או משמרות המהפכה הם אלה שמפצפצים ראשים. התוצאה היא אותה תוצאה.

הכתיבה הנהדרת של אביבית משמרי מצליחה להעביר את התחושה המבולבלת של הימים הנוראיים האלה, בהם אף אחד לא יודע באמת מה יוליד מחר ומי נגד מי. הדרך הציורית בה היא מתארת את המאורעות- ספק פרוזה, ספק שירה, ספק קינה של מספר יודע כל שיודע ששום דבר טוב לא ייצא מכל זה, מצליחה לתפוס אותך כשאתה קורא שורה אחרי שורה כשאתה רודף אחרי המילים ומנסה לגרום בכוח המחשבה לכך שהכל יסתדר, בלי שתדע בכלל מה היית רוצה שיסתדר כי נראה שאין שום מוצא מהתסבוכת שהמדינה הדמיונית הזו נמצאת בה. כמו בעולם האמתי, אין כאן טוב ואין רע, אלא רק אינטרסים מנוגדים של כוחות המשוכנעים בצדקתם.

מה שמתקבל בסופו של דבר הוא דיסטופיה בזעיר אנפין המתמקדת בסיפורים הקטנים והאישיים שמדגימים את חוליו של העולם בו הם מתקיימים, אך בלי הבומבסטיות והביקורת המוחצנת האופיינית כל כך לסיפורים מסוג זה.

למרות הכל, היה חסר לי משהו בספר. אביבית משמרי מתחילה את ספרה בתיאור הזעם העז שמתפרץ מאת החילונים שסבלו תקופה ארוכה בגלל שיגיונותיהם של אחיהם החרדים. אבל איפה שהוא באמצע הדרך הרגשתי כאילו אני כועס על חוסר הצדק יותר מהגיבורים של הספר. הקורא ממשיך לשמוע בחצי אוזן על התפרעויות כאלה ואחרות מצד המתקוממים, אבל אין שם את הלהט שהיית מצפה שיגיע ברעש גדול ויוביל אותך לקתרזיס משחרר.

בסופו של דבר, הכתיבה המיוחדת של אביבית משמרי הופכת את “הזקן השתגע” לחוויה יוצאת דופן. ספר מעולה, גם אם לעתים הרגיש לי כאילו היה מסוגל ליותר.

ארבעה פסוקי הלכה ונאום גורלי אחד

הזקן השתגע / אביבית משמרי / חרגול הוצאה לאור

אביבית משמרי - הזקן השתגע

נ.ב:
אביבית משמרי מקבילה יפה את דמויותיהם של הפוליטיקאים בספרה לאלה שאיתרע מזלנו להכיר בחיים האמתיים. אני יודע שאני נהניתי לדמיין אותם בתוך הסיטואציות שהציבה בספר.

קראו גם:
מי אמר דיסטופיה ולא קיבל?
מלחמת אזרחים, מהפכה, לחם, עבודה
עוד עולם מקביל, אבל אסור להשוות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

אולי תאהבו גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו לעדכונים

הצטרפו עכשיו ולא תצטרכו להתמודד עוד עם החשש שתפספסו פוסט חשוב! סתם, בבקשה תירשמו. אנחנו מבטיחים לא להציף את תיבת המייל שלכם. אה, וגם תקבלו ספר במתנה!
מומלץ החודש

מגזין הספרות "מחסום כתיבה" נותן לכם את הספר "מחשבות סרק של הולך בטל" במתנה

מגזין הספרות "מחסום כתיבה" נותן לכם את הספר "מחשבות סרק של הולך בטל" במתנה

נהניתם מהביקורת?

למה שלא תהנו עכשיו מהספר?

דילוג לתוכן