התשובה אפרופו, עבור חברינו באמ;לק, היא לא.
אחרי שסיכמנו שהם לא חולמים על כבשים חשמליות או כבשים לא חשמליות, או כל הולך על ארבע מסוג שהוא, אפשר לגשת לנושא האמתי של הפוסט הזה שהוא, כמו שבטח ניחשתם – קריאה דיגיטלית. תשובה נכונה. חמש נקודות לעלמת החן בשורה האחרונה.
יצא לי לאחרונה להיות עד לכמה דיונים סוערים בנושא קריאה דיגיטלית. וכשאני אומר סוערים אני מתכוון לשיחה רגועה בין שלושה אנשים ששניים מהם מסכימים בכלל אחד עם השני והשלישי אולי מתנגד לדעתם, אבל היה לו בדיוק טלפון, אז הוא לא ידע בכלל שהוא מעורב בוויכוח. ובכל זאת, אני מרגיש צורך קיומי לתרום את שנים עשר הסנטים שלי בנושא כי אני טרחן וכי הייתה לי בדיוק שיחה ופספסתי את הוויכוח, ומי מכם שמכיר אותי יודע עד כמה אני אוהב ויכוחים.
אם אין לכם כוח לקרוא עד הסוף מה אני חושב על קריאה דיגיטלית, אז אני יכול לחסוך לכם את הדרך הארוכה לפסקה האחרונה ולהגיד כבר עכשיו שאני בעד. אני בעד קריאה מכל סוג שהוא. אני בעד קריאה בספר עב כרס ומאובק שנקנה בחנות יד שנייה, אני בעד ספרים שהודפסו הרגע ועדיין נודף מהם ניחוח הדבק הטרי, אני בעד קריאת עותקים דיגיטליים בקינדל ובמסך המחשב, אני בעד דפדוף בספרים באייפד ובטאבלט ובטלפון החכם (זו, אפרופו, הפונקציה היותר מחכימה שלו), אני בעד האזנה לספרים מוקלטים ואני בעד קריאה במגילות קלף אם זה מה שעושה לכם את זה. לתפישתי, כל קריאה מכל סוג שהוא היא קריאה חיובית.
אבל לא תמיד הייתי כזה פלורליסט בדעותיי. עד לא מזמן הייתי גדול הטהרנים בכל הנוגע לקריאה. לא האמנתי שאי פעם אוכל ליהנות מספר דיגיטלי כמו שאני נהנה מספרים מודפסים. כל חווית הקריאה, החל מקניית הספר בחנות ועד לסיום הקריאה בו עבר אצלי רומנטיזציה שכללה את ריח הדיו בספר, האינטראקציה עם המוכרים בחנות, ואפילו סידור הספרים על אחד מהמדפים הרבים בספרייה העמוסה לעייפה. לא יכולתי לדמיין את עצמי נרדם במיטה כשאני מחבק ספר אלקטרוני.
כמו הרבה דברים שניסיתי בפעם הראשונה, גם את הספר הדיגיטלי הראשון שלי קראתי בגלל שהייתי חייב. לפני משהו כמו שנה וחצי אסף גברון, אחד מהסופרים היותר מוצלחים שהדור שלנו הנפיק, פרסם מחדש את ספר הביכורים שלו בהוצאה מחודשת. הספר, "אייס" שמו, אזל שנים לפני כן מהמדפים, וגברון חבר לאנשי הוצאת אינדיבוק כדי להוציא אותו בגרסה דיגיטלית. לכבוד היציאה המחודשת של הספר (המצוין, יש לומר) נשלחתי לראיין את גברון וכדי להתכונן לראיון הייתי צריך מן הסתם לקרוא את הספר. באותם ימים לא היה לי קינדל או אייפד או טאבלט מכל סוג שהוא, כך שמצאתי את עצמי קורא את הספר דרך אפליקציה לטלפון הנייד ונהנה מכל שנייה. אז הבנתי שבניגוד למה שמכרתי לעצמי כל השנים, המדיום הוא לא המסר. אם הספר טוב, הוא טוב גם על מסך LCD, ואם הוא מחורבן, לא יעזור לו גם אם הוא יודפס על ידי גוטנברג בכבודו ובעצמו ויודבק לכריכה עם דבק שנמהל ב LSD.
חודשיים לאחר מכן כבר היה לי קינדל, ואפשר להגיד שהיתר ייכתב כבר בספרי ההיסטוריה. אם הם יהיו דיגיטליים או מודפסים, זו כבר הבחירה שלכם. מה שאני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי, זה שגם אתו אפשר להירדם יופי במיטה.
נ.ב:
אם אתם ממשיכים לקנות ספרים מודפסים, כמו שגם אני עושה (כי הספרות הדיגיטלית היא רק עוד אופציה אחת מני רבות), עשו לעצמכם טובה וקנו בחנויות ספרים עצמאיות. למען עתיד ילדינו.
קראו גם:
על הקריאה
עוד על קריאה
על קריאה כבר אמרנו?