אתם יכולים אולי לחשוב שזה קצת משונה שבחרתי להקדיש את הפוסט שאני כותב בשבוע הספר דווקא לספר שמדבר על צנזורה ושריפת ספרים. ובאמת, גם לי זה מרגיש מעט מוזר, אבל ברגע שאני מסתכל על העולם שאנחנו חיים בו, אני מבין שאין ספר שהולם יותר להתמקד בו בתקופה כזו.
הרבה שנים רציתי לקרוא את 'פרנהייט 451', אבל איכשהו זה לא יצא. תמיד חיכתה לי רשימת קריאה ארוכה של ספרים שדחקו אותו אחורה בתור, או ערימה גבוהה של ספרים על השולחן בסלון, כך שאף פעם לא מצאתי את ההזדמנות לרכוש אותו.
לכן, כשזוגתי הנפלאה קנתה אותו לפני שנסענו לחופשה קצרה, שמחתי מאוד משתי סיבות. הראשונה, כי ידעתי שבמהלך בחופשה יהיה לי זמן לקרוא אותו כמו שצריך. השנייה, כי היא באמת נפלאה.
ספרו הקלאסי של ריי ברדבורי מתאר עולם דיסטופי בו הספרות מוצאת מחוץ לחוק. במרכזו של הספר ניצב הכבאי גאי מונטג, אם כי התרגום של המלה fireman מאבד מעט מהמשמעות שלו במקרה הזה, מאחר ותפקידם של הכבאים בעולמו של הספר אינו לכבות שריפות, כי אם להבעיר אותן. או ליתר דיוק, להבעיר את הבתים בהם נמצאו ספרים.
כאילו שאין בזה די כדי להרעיד את עצמותיו של כל חובב ספרים ממוצע, במהלך הספר מתאר ברדבורי את התהליך הארוך בו הפכה הספרות לטאבו חברתי. האדם המודרני, המחפש ריגושים מידיים, לא הצליח לצלוח ספרים שלמים, כך שתכניות הרדיו והטלוויזיה החלו לתמצת אותם לתכניות של רבע שעה, ואחר כך לחמש דקות, ומי יודע, אולי גם למאה וארבעים תווים, עד שמגיע היום בו אנשים גאים בבורותם ומעדיפים לשבת בסלון ביתם כאשר הם בוהים במסכי ענק המכסים את כל קירותיהם, בהם חבורה של אנשים שאינם מכירים מנהלת שיחות על כלום. מזכיר לכם משהו?
הבורות הזו, והשעמום שהיא מביאה עמה, מובילה לשימוש נרחב בקרב האוכלוסייה בסמי הרגעה ולהיווצרותן של קבוצות נערים המתמסרות לחיפוש אחר ריגושים והכנסת עניין לחייהם, בין היתר באמצעות פגיעה אלימה בעוברי אורח.
הספר הזה הצליח להפחיד אותי יותר מכל ספר ממוצע של סטיבן קינג, בגלל שהוא מתאר מציאות שאנחנו יכולים לראות את הניצנים שלה כבר היום. אם תבחנו את המדינה שלנו, תוכלו לראות ש"עם הספר" הפך כבר מזמן ל"עם האח הגדול" שמתגאה להציג את בורותו כמו שבבון מתגאה להציג את ישבנו. במהלך שנותיי פגשתי לא מעט אנשים שאמרו בגאווה כי הם לא קוראים ספרים. על מה הגאווה הגדולה? על כך שאתם נותנים למוח שלכם להתנוון? על כך שאתם לא מפתחים את החשיבה שלכם? על כך שסף הריכוז שלכם אינו שונה מזה של ילד בן שנתיים עם הפרעת קשב וריכוז? על כך שאתם מעדיפים לצפות בחבורה של אנשים בורים, הכלואים אחד עם השני בוילה מכוערת ולא עושים כלום?
שבוע הספר מזכיר לי בכל שנה מחדש עד כמה המצב גרוע. כל כך גרוע, שהציבור הרחב יטריח את עצמו לקנות ספרים רק במסגרת שבוע מיוחד המוקדש לנושא, וגם אז רק במבצעי ארבע במאה ובקניית ספרים לפי משקל.
אם אחזור לספר עצמו ואפסיק ללהג על נושאים מדכאים כמו מצב הספרות בישראל, פרנהייט 451 הוא לא הספר הכי טוב שקראתי בחיי, אך הוא בהחלט אחד המצמררים שנתקלתי בהם. חסר בו הליטוש המהוקצע של קלאסיקות נוספות מהז'אנר הדיסטופי, כגון 1984 המופתי, אבל אין שום ספק שהוא עושה את העבודה נאמנה.
ספר חובה לכל חובב ספרות באשר הוא.
ארבעה ספרים ושריפה אחת גדולה.
פרנהייט 451 / ריי ברדבורי / הוצאתי כנרת, זמורה-ביתן / מאנגלית: נועה מנהיים
נ.ב:
במהלך הספר מתאר ברדבורי מספר מקרים בהם אנשים מעדיפים להישרף עם אוספי הספרים שלהם מאשר להמשיך לחיות בעולם בו הספרות אינה קיימת עוד. אני לא יכול להגיד שאני לא מבין אותם.
קראו גם:
דיסטופיה נוספת שמתקשרת עם המצב בארץ
עוד קצת על הסכנה שבמילה הכתובה
ספר נוסף המעביר ביקורת על הקלות בה אנו מאבדים שליטה
