פרוזה

ספרות יפה וספרות פחות יפה. כאן תמצאו את הספרים שעניינם יותר במילים או בסיפורת, או סתם ספרי פרוזה שלא הצלחתי למצוא להם מקום בקטגוריות אחרות.

ג'ונתן איימס - התעורר אדוני!

התעורר, אדוני!

ג’ונתן איימס מנסה להיות פ. ג’. וודהאוס, אבל לא משנה כמה הוא מדחיק את זה, הוא עדיין נשאר רק צל חיוור של הדבר האמתי.

ג'יי קיי רולינג - כיסא פנוי

כיסא פנוי

ג’יי. קיי. רולינג מוכיחה לכל הספקנים שהיא יודעת הרבה יותר מטריק אחד, עם ספר היפר-ריאליסטי שמכה בבטן הרכה של פרבריה המנומנמים של הממלכה המאוחדת.

ג'יימס פריי - חברי לנארד

חברי לנארד

“חברי לנארד” ממשיך את הקו הרגשי העמוק שהחל בספרו הקודם של ג’יימס פריי. הוא כותב עמוק מהבטן ומאזור החלציים וגורם לך להבין את הקשיים שהוא עובר ועד כמה העולם הזה לא הוגן לפעמים.

ניר ברעם - אנשים טובים

אנשים טובים

הדמויות ב’אנשים טובים’ חד-ממדיות וחסרות את העומק שנחוץ על מנת ליצור עמן חיבור אמתי. עובדה בעייתית בספר שנשען כל כולו על האמפתיה לדמויות.

ג'וזף הלר - מלכוד 22

מלכוד 22

עשורים אחרי שנכתבה, יצירת המופת של ג’וזף הלר לא מאבדת גרם אחד של מקוריות ורלוונטיות, וממחישה יותר מכל יצירה אחרת את האבסורד שבמלחמה.