פרוזה
ספרות יפה וספרות פחות יפה. כאן תמצאו את הספרים שעניינם יותר במילים או בסיפורת, או סתם ספרי פרוזה שלא הצלחתי למצוא להם מקום בקטגוריות אחרות.
“בתוך אדם אחד” – ג’ון אירווינג ממחזר את עצמו לדעת ויוצא מזה ברגע האחרון (פורסם ב”וואלה” 11.10.2012)
אחרי ספר שלם של קלישאות מבית היוצר של הסופר עצמו, ג’ון אירווינג מצליח להתעשת ולהוציא ספר ששווה את הקריאה שלכם, ולו בגלל משפט אחד בסופו.
“זה המקום” – אהוד בנאי עלול לאבד את הקוראים החילוניים (פורסם ב”וואלה” 29.8.2012)
כשהוא נע ונד דרך חייו, אהוד בנאי לוקח את הקוראים למסע מרתק בתוככי נפשו, אך ככל שהוא הולך מאיץ אל תוך הדת, הוא עשוי לאבד את החילוניים שבהם.
מסקרן אך לא נגיש – ביקורת על הספר “ימי חול” של עינת יקיר (פורסם ב”וואלה” 16.8.2012)
“ימי חול” אינו ספר למתחילים ובוודאי שלא חומר קריאה קליל לפני השינה, אך הקריאה בו מעניקה לקורא חוויה שלא ישכח במהרה.
הסנדק
למרות השם הרע שיצא לו, “הסנדק” מאת מריו פוזו לא נופל מיצירת המופת הקולנועית שצולמה על פיו ובמונחים מסוימים אף עולה עליה. לפעמים.
אומת ההייטק
במדינה שמצויה בעיצומו של טירוף הייטקיסטי, היה זה רק עניין של זמן עד שגיבורי הספרות המקומית יהיו הייטקיסטים בעצמם. “שלושה דברים לאי בודד” ו”חזקים ברוסיה” מציגים שני אנטי גיבורים ישראליים שמגיעים מהעולם הזה.
אל תיגע בזמיר
למעלה מחמישים שנים אחרי שנכתב, “אל תיגע בזמיר” ממשיך להיות רלוונטי מתמיד ומציב מראה מבחילה מול פניו של הקורא. על גזענות, צביעות וסיפור התבגרות מופלא.