פרוזה

ספרות יפה וספרות פחות יפה. כאן תמצאו את הספרים שעניינם יותר במילים או בסיפורת, או סתם ספרי פרוזה שלא הצלחתי למצוא להם מקום בקטגוריות אחרות.

ג'יימס פריי - מיליון רסיסים קטנים

מיליון רסיסים קטנים

ג’יימס פריי משתמש בסגנון כתיבה ייחודי ואינטנסיבי כדי להעביר בצורה אפקטיבית את הכאב הפיזי והנפשי של ההתמכרות לסם, ולמרות הצרימה לעין, קשה להוריד מהיד את יצירת המופת הזו.

ויקטור לודאטו - מתילדה סאביץ'

מתילדה סאביץ’

מתילדה סאביץ’ מאבדת את עצמה אבל גם חלק גדול מהאמינות בסיפור התבגרות שמנסה להיות התפסן בשדה השיפון אבל לא קולע למטרה.

ניק קייב - מותו של באני מונרו

מותו של באני מונרו

ניק קייב כותב ספרים כמו שהוא כותב שירים – מלוכלך, אפל ועל הקצה, וגם אם גיבור הספר שלו הוא אדם דוחה, קשה שלא לרחם עליו כשנחשפים אליו דרך העיניים של בנו.

הרמן קוך - ארוחת הערב

ארוחת הערב

‘ארוחת הערב’ הוא מסוג הספרים שלרגעים אתה לא בטוח שאתה רוצה לסיים. לא בגלל שאתה נהנה מהם כל כך, אלא בעיקר בגלל שאתה קצת חושש ממה שאתה יודע שיגיע בסוף.