פרוזה
“כאן ועכשיו”: פול אוסטר וג’. מ. קוטזי מתחרים למי יש יותר גדול (פורסם ב”וואלה” 19.10.2014)
מעריציהם של שני המטאורים הספרותיים של המאה העשרים היו שמחים להציץ לתוך מוחם של אוסטר וקוטזי, אבל במקום זאת הם יקבלו מופע טרחנות ושביעות רצון עצמית שלהם
דקלה קידר מחטטת באומץ בנקודות הכי כאובות של פרידה והתרסקות האהבה (פורסם ב”וואלה” 28.9.2014)
ב”בתים של אחרים” לא תמצאו קתרזיס או קריאה שהיא “פיל גוד”, אבל כן תמצאו התייחסות כנה, אמיתית ואפילו חשובה לשבר יומיומי שקורה לכולם. וכמה שזה לא בנאלי כשזה הופך לאישי
“אהבה ואוצרות אחרים”: אם אין מה לומר – לא חובה לכתוב על השואה (פורסם ב”וואלה” 6.8.2014)
איילת ולדמן יודעת מה הקהל אוהב ועושה הכל כדי שהוא יקבל את זה. אבל מחיר הפופולאריות עולה לה במחיר העומק, וכשהיא מגיעה לכתוב על השואה, יוצא לה אינדיאנה ג’ונס פוגש את רשימת שינדלר
תחנה אחת-עשרה – סוף העולם מעולם לא היה יפה יותר
בספרה הרביעי – תחנה אחת-עשרה – אמילי סנט ג’ון מנדל מצליחה לפרוץ את גבולות הז’אנר וליצור ספר יפהפה שגם מי שלאו דווקא מתחברים למדע בדיוני יוכלו ליהנות ממנו
גברת ורבורג – כל מה שאפשר היה לקוות לו, ועוד (פורסם ב”וואלה” 21.7.2014)
“גברת ורבורג” של עירית לינור מזכיר על דרך ההיפוך דווקא את “שירת הסירנה” ולא רק בגלל הטילים שעפים לכיוון תל אביב. הגיבורה הנשית שלה אמנם השתנתה, אבל היא עדיין סוחפת ומקסימה
“אלופי התמימות”: ספר שרוצה שתתפעלו ממנו, ועושה יותר מדי לשם כך (פורסם ב”וואלה” 23.6.2014)
“אלופי התמימות” הוא ספר לא סטנדרטי שרוצה להזדחל אל מתחת לעורו של הקורא ולשנות אותו. הבעיה היא שלצורך כך הוא מעמיס ומסתבך ומתפזר ובעיקר מחמיץ את עצמו ואת הקהל שלו
אם אין אני לי: “אני ליאונה” – עם קצת ביקורת חריפה יכול היה להיות יותר מספר בנות (פורסם ב”וואלה” 19.6.2014)
גיל הראבן יודעת לספר סיפור באופן מרתק, ו”אני ליאונה” לא שונה בכך מספריה הקודמים והרבים. אבל ב”אני ליאונה” חסרה אמירה ברורה וחדה יותר באשר לחברות אותן היא מתארת
הכדור הוא עגול: קדחת המגרש הוא לא סתם עוד ספר על כדורגל
סוג האהדה המתואר ב”קדחת המגרש” של ניק הורנבי כל כך קיצוני שהוא מתאר אחוז קטן יחסית של חובבי כדורגל, אז איך הוא הפך לתנ”ך של האוהדים, ובכללם כותב שורות אלה? המבקר נכנס לקו השש עשרה ומנסה לענות על החידה.
“ילדיהם של שומרי הפילים” הוא הספר שהיה נוצר אם “הצלצול הגואל” היה פוגש את דיוויד לינץ’ (פורסם ב”וואלה” 22.5.2014)
“ילדיהם של שומרי הפילים”: רוצה להיות ספר נעורים על דמויות אקסצנטריות ומשונות, שכל מה שסובב אותן מקסים אבל אגבי. וכל מאמץ היתר לייצר את הקסם, נוטף זיעה ממאמץ
על הכתיבה – כל מה שלא הייתם מצפים מספר על מלאכת הכתיבה
סטיבן קינג יוצא מאזור הנוחות שלו והבעתה שלכם ומנסה לעמת את הקוראים שלו עם משהו מפחיד הרבה יותר מהמפלצות שמסתתרות בצללים – דף כתיבה ריק.
