בתיאום מושלם עם יום העצמאות השבעים ושלושה של ישראל סיימתי לקרוא את "מנדט" – ספרו החדש של ניסן שור, שמנסה לענות על השאלה שכל אנגלופיל מתחיל שאל את עצמו אי שם במהלך חייו: איך חיינו היו נראים אם הבריטים לא היו עוזבים מעולם את מדינת ישראל? או כמו שחלקם בוודאי היו מנסחים את השאלה: "למה למען כל השדים והרוחות נתנו להם ללכת?"
התשובה לשאלה הזאת מן הסתם מורכבת ואי אפשר לסכם אותה בשתי מילים, אז אנסה לעשות את זה במילה אחת – השואה. או כמו שנהוג לקרוא לה (ויסלח לי יוסי סוכרי), שואת יהודי אירופה. כמובן שזו לא הסיבה היחידה למאבק הציוני, שהרי הוא החל הרבה לפני שאוסטרי אחד עם נטייה לנאומים דרמטיים נכשל בבית הספר לאמנות, אבל איך שלא תסתכלו על זה, השואה הייתה אחד הקטליזטורים המשמעותיים לכך שבסופו של דבר ישראל קיבלה עצמאות.
אבל אנחנו לא כאן כדי לדון בסיבות ההיסטוריות לסיומו של המנדט הבריטי, אלא למה שהיה קורה לו היינו נשארים נתיניה הנאמנים של המלכה. התשובה היא, כמובן, שאין לנו מושג, ולצערנו גם קריאה מדוקדקת ב"מנדט" לא תענה על השאלה.
לפני שאני בכלל מתחיל להתייחס לספר הזה, אני חייב לסייג את הביקורת כולה ולומר שלא חשוב מה תקראו בשורות הבאות, מה שחשוב לזכור הוא שניסן שור כותב מעולה. הכתיבה שלו זורמת ומהנה ושנונה וקלילה, ואם לא הייתה כזו, כנראה שלא הייתי מצליח לצלוח את הספר הזה. אבל אני מקדים את המאוחר.
דמיינו עולם בו דוד בן גוריון, יגאל אלון, מנחם בגין ויצחק שדה מובלים אל הגרדום על ידי השלטון הבריטי ומשאירים את תנועת ההתנגדות הציונית בישראל ללא מנהיגים ראויים. אל הריק הערכי הזה מסתנן לו אבינועם טובולסקי, אנגלופיל מוצהר התומך בהמשך השלטון הבריטי על פלשתינה, שמצליח לסחוף אחריו תומכים רבים, ובאותה הזדמנות למשוך את תשומת לבם של הבריטים שמשתמשים בהתלהבותו מהתרבות האנגלית כדי להקים בישראל ממשלת בובות. אל הקדרה הלוהטת הזו נכנסים גם כת נוצרית ששואפת להשתלט על המדינה, תאי טרור מחתרתיים, מתיחות בין ערבים ויהודים ומאבק בלתי נגמר על שטחים. או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה – עוד יום רגיל במזרח התיכון.
אחד הדברים שהכי בולטים כשקוראים את הספר הזה הוא שניסן שור לא קורא ספרות ספקולטיבית, או שלפחות הז'אנר הזה לא נמנה על המועדפים עליו. כמו כל ספר ספקולטיבי, גם הספר הזה התחיל עם התהיה "מה היה קורה אם" – במקרה הזה, מה היה קורה אם הבריטים היו גודעים את ראשה של ההתנגדות הציונית ומשאירים אותה ללא הנהגה, ובכך מובילים להשתלשלות עניינים שבסופה המנדט הבריטי לא הסתיים מעולם. על פניו, מדובר בתרגיל מחשבתי מעניין שהיה יכול למלא כרכים שלמים של ספרות ספקולטיבית מרתקת. הבעיה היא שהעולם שמתואר בספר הזה לא מלא מספיק. הייתי אומר שהוא לא עגול, אבל אז תומכי תאוריית כדור הארץ השטוח היו קופצים על המשפט הזה כמוצאי שלל רב, אז אוותר על התענוג. זה לא החלק החלש ביותר של הספר הזה, אבל הוא זה שמצביע בעיקר על חוסר היכרותו המספקת של ניסן שור עם הז'אנר.
הבעיה הגדולה ביותר של "מנדט" היא הדמויות ששור בחר לאכלס בו. לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי למצוא בו דמות אחת מעוררת אמתיה או הזדהות, או לפחות שאינה מעוררת אנטגוניזם. למען האמת, מהתיאורים של הדמויות בספר נראה שאפילו ניסן שור לא מחבב אותן. אבינועם טובולסקי, ה"גיבור הראשי" של הספר הזה הוא יצור נלעג בכל רמ"ח אבריו. המחשבה שאדם כל כך לא כריזמטי יצליח להקים תנועה פרו-אנגלית שתצליח לסחוף אחריה את ההמונים הזויה אפילו שמדובר בסופו של דבר בספר בדיוני. כך גם שאר הדמויות בספר נעות על הציר הלא נעים למגע של מגלומניות וילדותיות, ולא מאפשרות לקורא להתחבר אליהן או לרצות לחזות בהצלחתן, או באופן כללי להמשיך לקרוא על מעלליהן. המזל הגדול הוא שניסן שור הוא באמת כותב כזה מוכשר שמצליח לתפוס את הקוראים רק באמצעות הכתיבה שלו, גם אם הדמויות והעלילה לוקים בחסר.
אז לא, "מנדט" לא עונה על השאלה מה היה קורה אם הבריטים היו נשארים בפלשתינה. הוא בקושי עונה על השאלה מה היה קורה אם הבריטים היו נשארים בפלשתינה בזמן שכת נוצרית מוזרה הייתה משתלטת עליה ומעמידה בראש המדינה מפסידן חדל אישים ששום אדם שמוחו בראשו לא היה מאמין שהוא מסוגל להנהיג וועדת קישוט, אבל אם אתם סתם מחפשים ספר שיעביר לכם כמה שעות, "מנדט" יכול להיות מעולה בשבילכם.
שתי חליפות טוויד והפסקת תה אחת.
מנדט / ניסן שור / הוצאת כתר
נ.ב
הביקורת הזאת מוקדשת לזכרו של הנסיך פיליפ שכבר לא יספיק לראות את ישראל חוזרת לחסות בצילה של האימפריה הבריטית.