הגעתי הביתה.
זאת אומרת, כמעט הגעתי הביתה. מצאתי חנייה ושנייה לפני שיצאתי מהאוטו אמרתי לעצמי שאולי אקרא עוד מילה או שתיים (אנחנו עוד נחזור למנהג המוזר הזה שלי- לקרוא באוטו). אז עכשיו אני יושב במכונית חונה וקורא כבר קרוב לחצי שעה. הבית במרחק דקה וחצי הליכה, אבל אני לא מצליח להניח את הספר מהיד.
הספר מסופר מנקודת מבטו של צ'ט- כלבו של ברני ליטל, המייסד וחצי הבעלים של 'סוכנות בילוש ליטל' בע"מ.
צ'ט, כלב משטרתי מאולף ("גוזמה מסוימת, היות שלא ממש סיימתי, וזאת בדיוק הסיבה שהגעתי בסוף אל ברני"), מתאר את ההתרחשויות בתמימות ובסגנון היפר אקטיבי הקופץ מנושא לנושא, באופייניות כלבית טיפוסית. כך יש רגעים בספר שהוא לא מצליח לשלוט בזנב שלו או שהוא מפספס (ואנחנו יחד אתו) קטעים שלמים בשיחות רק בגלל שהוא קלט שאריות אוכל מתחת לשולחן או הריח משהו.
העלילה עצמה די סטנדרטית. בלש פרטי, גרוש, שוטר לשעבר עם בעיות כלכליות, לוקח על עצמו חקירה של מקרה היעלמות של נערה מתבגרת.
עוד דבר שהיה יכול להיחשב בעיה בספר לולא היה צ'ט המספר- הדמויות האנושיות חסרות עומק. אין לנו כל מידע עליהם- מי הם, מה מניע אותם, אקספוזיציה מסוימת. כלום. היחיד שמקבל טיפול כלשהו הוא ברני וזה דווקא די הגיוני, מאחר וברני הוא כל עולמו של צ'ט. צ'ט נאמן לבעליו, ואוהב אותו כמו שרק כלב יכול. כך, כשהוא מתאר אותו, הוא אומר שיש לו את הריח השני הכי טוב בעולם (אחרי הריח שלו עצמו, כמובן). כמו כן, ברני הוא האדם הכי קרוב אליו. הוא חי אתו הרבה שנים ובמהלך הזמן למד להכיר אותו כמו שאף אחד לא יכיר לעולם, ורק עליו הוא יכול להעביר אינפורמציה משכנעת, למרות שגם אותה הוא זורה טיפין טיפין, אולי כי זה לא נראה לו רלוונטי.
אז אמנם העלילה עצמה לא מחדשת יותר מדי, אבל דרך העברת הסיפור כל כך מהנה שזה לא באמת משנה. התובנות הקטנות של צ'ט על המין האנושי, התיאורים של התנהגותו שלו ("השבתי בכשכוש זנב, האחד-שניים הקצר הזה שפירושו כן, לא הגבוה שמכשכש את עצמו ויכול לומר כל מיני דברים, שאת חלק מהם אני בעצמי לא מבין.") היו יכולים להיות מעיקים או להפוך לשטיק מטופש, אבל זה כתוב טוב ועובד יפה ובסופו של דבר הם אלה שעושים את הספר.
סך הכל ובלי לחפור יותר מדי, אחד הספרים היותר מהנים שקראתי.
ובגישה קצת יותר מתאימה לספר, חמש נביחות.
פה קשור הכלב / ספנסר קווין / הוצאת אגם / עברית: בן-ציון הרמן
נ.ב
שאלה קטנה למי שכתב את תקציר הספר בכריכה האחורית: "הראשון בסדרה חדשה ומדליקה…"
מדליקה?!
תכלס, אם כבר, אני הייתי משתמש במילה 'גזעית'.
