ארתור דנט נאלץ לעזוב את כדור הארץ שנייה לפני שהאחרון הושמד כדי לפנות מקום למחלף על חללי חדש. אלה הן כבר חדשות ישנות שכולנו מכירים מהספר 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' המופתי, אבל מה קרה מאז? המון דברים מוזרים ומצחיקים תהיה התשובה הנכונה. קרבות עם ווגונים, סיאנסים, התרסקויות, הפסקות תה, הופעת רוקנרול והתכתשויות מילוליות עד בלי די. אבל לפני הכל, צריך לאכול משהו, לא?
ואיזה מקום מתאים יותר לארוחת ערב מהנה אם לא המסעדה היוקרתית שבסוף היקום, שם תוכלו לפגוש יצורים מעניינים מכל העולמות המשונים שמפוזרים להם אי שם, סלבריטאים נוצצים, בדרן נפלא שינחה את הערב והכי חשוב במסעדה יוקרתית שכזו, מלצר סנוב.
דאגלס אדמס הוא סופר מבריק. הוא מצליח לשלב בספרים שלו מדע בדיוני, פילוסופיה עמוקה וסאטירה בריטית משובחת בצורה קלילה שלא תגרום לאף קורא לחוש בחילה קלה עקב פיטום יתר בפרטים טכניים, התעמקות יתרה וכבדה בגישות לחיים, היקום וכל השאר, וההומור שלו יכול להפיל את הקורא מהכיסא בלי ליצור תחושה של התאמצות יתר.
יש בספר כמה רגעים בלתי נשכחים וכולם בזכות הדמויות המטורפות שאדמס המציא להנאתנו. פורד פרפקט ממשיך ללוות את ארתור במסעותיו ברחבי הגלקסיות ולהסביר לו מי נגד מי. זייפוד ביבלברוקס, הנשיא לשעבר של הגלקסיה, ממשיך לעשות את מה שהוא טוב בו, הווה אומר להכניס את עצמו ואת הסובבים אותו לצרות. ומרווין, האנדרואיד הדיכאוני ממשיך לשנוא את החיים בצורה צינית ונהדרת.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי פה ושם הוא השימוש התדיר מדי לטעמי במילה 'מגניב' על הטיותיה. מצד שני, הספר נכתב בסוף שנות השבעים כך שאפשר להגיד שיצאנו בזול.
דרך נהדרת להעביר כמה שעות
חמישה סטייקים מפרה שלהוטה לרַצות
המסעדה שבסוף היקום / דאגלס אדמס / הוצאת כתר / מאנגלית: מתי ונגריק ודנה לדרר
נ.ב:
בעבר, ההוצאה החליטה ששמו של הסופר הוא דוגלס אדמס. שמחתי לראות שלא כך בהוצאה המחודשת
נ.ב.ב:
כמה באמת יוצא שש כפול תשע?